גשם, רוחות וסערה על המסלולים כך נפתח היום הראשון של שבוע האופנה קופנהגן. בעוד בעונה הקודמת היו מוכנים המותגים לאולמות סגורים (היה חורף), הפעם המוזמנים שהיו לבושים לקיץ מצאו את עצמם יושבים בגשם. אלא שבתצוגת האופנה של המותג העולה Latimmier הסערה בכלל התחוללה על המסלול. בין מופע דראג לאופנת גברים הלועגת לוול סטריט הקהל אמנם לא נרטב אבל הרוחות בהחלט סערו.
זו אמנם תצוגת האופנה ה-4 של המעצב הצעיר אירווינג לטימיר אך כמות הקהל הבינלאומי שנדחקה לראותה הייתה יוצאת דופן.
המעצב הצעיר למד עיצוב אופנה במחלקה לעיצוב אופנה וטקסטיל שבאוניברסיטת אלטו, פינלנד. מאז שנוסד המותג Latimmier הוא שואב את ההשראה שלו שואב מההיסטוריה. ותמיד מצליח ליצור שילוב מיוחד בין בין הצלליות הקלאסיות וההיסטוריות של אופנת הגברים לשיח לבין חקר ההגדרה של מה היא גבריות. "הגדרה" המאפשרת לו מנעד רחב של יצירה.בעונה הקודמת הוא כבש את שבוע האופנה קופנהגן והפך לאחד מסמלי ההצלחה של השבוע בעולם. כך שלא מפתיע היה לראות את ההתרחשות סביב אולם התצוגה. עשרות כתבים, מעצבים ואנשי תעשייה הצטופפו באולם במלון רדיסון בקופנהגן וחיכו לאות הפתיחה. זה שהגיע בצורת במופע דראג של המעצב.
אחרי שחיממו מנועים יצאו בזו אחר זו מערכות הלבוש המצופות. הקולקציה החדשה הושפעה דווקא מכתבה שקרא המעצב על 30 הגברים המצליחים מתחת 30 של פורבס ארה"ב. וכיצד חלק נרחב מהם היום עומדים בפני כתבי אישום ועתידים להישלח לכלא. הכתבה ישר התקשרה עבור המעצב עם הסרט ה"זאב מוול סטריט" והסדרה "היורשים". שתיהן מדברות על אנשי העסקים, הגבריים והחזקים שבעולם רק הכסף חשוב.
כך מערכות הלבוש בקולקציה היו טוויסט על הלבוש הקלאסי של אותם אנשי עסקים. אלא שאליהם נקשרו גם ה"חטאים" שלהם, אלו המותירים אותם "ערומים". כך בעזרת הדפסים (של מכתבי הוצאה לפועל), בגדים קרועים, הפוכים וחושפניים אפשר לראות כיצד גם הגברים החזקים הללו… חשופים לכל.
בין שלל העיצובים היה ניכר כי בשונה מתצוגה הקודמת שהעבירה ביקורת על גבריות, הפעם Latimmier בחר לשים זרקור גם על החברה שאותה גבריות מייצרת.
שכן לא רק הדימויים היו פה חזקים אלא גם שיתופי הפעולה שהיו חלק ממנה. שני שיתופי הפעולה היו כאלה עם מפעלים שלוקחים פסולת תעשייתית וממחזרות אותן. כך לדוגמא – כל בדי התצוגה היו עשוים מטקסטיל ממוחזר של מפעל הטקסטיל הייחודי Coleo. כל אחד מהבדים פותח במיוחד במפעל הטקסטיל עבור התצוגה והם הוגדרו על ידי המעצב כ"אולד טראש" ממש כמו הגברים אותם הוא מבקר. כל התכשיטים שהוצגו על המסלול יוצרו עבור הקולקציה מכסף ממוחזר ומתכות שנוצרו מפקקי בקבוקים בעזרת חברת AIDA. חברת מיחזור מתכת פינית שבבעלות נשים. בקונטקסט של נושא התצוגה היה פה מסר כפול. הראשונה שאת הגבריות הרעילה הזו אפשר למחזר. וכן גם את הפסולת שיוצרת תעבת הבצע… אפשר למחזר.
חלל התצוגה היה אפרורי, לא מואר היטב ומאוד מסתורי. המוזיקה ברקע בה, נשמעו הדמויות מהזאב מוול סטריט וכן גם האחים רוי מהיורשים מדברים, הדהדה. וכל אלו לצד מערכות הלבוש שהלכו על המסלול יצרו תחושת נחיצות. "תסתכלו למציאות הזו בעיניים, זה מה שאתם מהללים".
