הפקה, צילום וסטיילינג – מלכיאלה בן שבת | איפור ושיער – מורן אילנברג | דוגמנית – סאן מזרחי לסוכנות Inch | ע. סטיילינג – ראפע סעד | ע.הפקה – דוד מירצקי
״לפני מספר חודשים טיילתי באתר הארכיאולוגי של עבדת עם בן זוגי. האתר הינו אתר מורשת עולמי של אונסקו, אך גם הידיעה הזו לא הכינה אותי לייחודו ויופיו של האתר שהשתמר בצורה יוצאת דופן. עבדת הייתה תחנת דרכים מס 62 בדרך הבשמים בעת העתיקה שעברה מחצי האי ערב ועד הנמל בעזה, ממנה ייצאו סחורות של דברי מותרות אל נמלי הים התיכון של האימפריה הרומית. היישוב בעבדת התקיים מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הביזנטית (בערך 1000 שנים), תחילתו כיישוב נבטי עד אשר סופח לאימפריה הרומית.ייחודו של האתר הוא שעל אף שהתקיימה שם התיישבות רציפה למשך כ- 1000 שנים, בני התרבויות השונות בנו את עריהם זו לצד זו במקום זו על גבי זו, ובכך שרידים מהתקופות השונות השתמרו באופן יוצא מן הכלל.
האקרופוליס המרהיב חריג במובן זה, שכן תושבי כל הערים כולן השתמשו בו והקימו בו את מוסדותיהם הדתיים, את מקדשיהם ואת כנסיותיהם. כך ניתן ללכת בין כנסייה רומית אל כנסייה ביזנטית אל בית מקדש נבטי.
ההליכה באתר ובשרידיו פשוט הקסימה אותי ודמיוני נשאב אל העבר הרחוק. גילוי נאות- הרבה לפני שבחרתי בצילום כדרך חיים, עשיתי תואר ראשון בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדום מטעם אוניברסיטת תל אביב. אני מניחה שאותה סיבה שהובילה אותי לצלם בעבדת היא אותה סיבה שבחרתי ללמוד לעומק את אורחות חייהם של הקדמונים ואת ראשיתה של התרבות האנושית- ברצוני לחוש, לגעת ולדעת את העבר הרחוק ואת המסתורין שאופף אותו. כוחו של אתר ארכיאולוגי מרשים הוא יכולתו לפרוס בפני המטייל את הקונספט העצום שהנו העבר. הדמיון פורס את כנפיו וניתן להתחיל לדמיין אודות עולמם הפנימי של תושבי המקום: מה הייתה התפיסה הקוסמולוגית שלהם, מה היו אמות המידה המוסריות של בני הזמן ובמה התאפיין הפולחן הדתי שלהם.״
הפקה, צילום וסטיילינג – מלכיאלה בן שבת | איפור ושיער – מורן אילנברג | דוגמנית – סאן מזרחי לסוכנות Inch | ע. סטיילינג – ראפע סעד | ע.הפקה – דוד מירצקי
״בעודי מטיילת באתר התגבשה במוחי ההחלטה שזהו לוקיישן מעולה לצילום הפקת אופנה- יש בו מגוון של פני שטח, תנאי תאורה וסיפור יוצא דופן. לאחר חודש וחצי יצרתי קשר עם רשות העתיקות למטרת קבלת האישורים המתאימים ויצאתי לדרך. כשתיארתי בראשי את הלך הרוח של ההפקה היה לי חשוב לחלוק כבוד לאתר ולא להתחרות ביופיו או סיפורו. לא הייתי מעוניינת לייצר שחזור היסטורי של תקופה כזו או אחרת, אלא רציתי לצקת את החזון שלי לתוך האתר. לא רציתי לעגן את הסגנון או את הקונספט בקו ברור של זמן ומקום, אלא לייצר תחושה על זמנית וראשונית, של מישהי שחיה בהריסות של העיר הקדומה.
בחרתי בצבעוניות שתחמיא לגווני המדבר, בצבעים חלקים ובדים נשפכים. רציתי שפריטי האופנה ידברו את השפה של המקום ועם זאת לא רציתי שאלו יהיו תלבושות בראי התקופה. הלוקים היו חייבים להיות נקיים, מינימליסטיים, להדגיש את מתאר הגוף או המקום, ולהשתלב פר לוקיישן וכחלק מהסיפור השלם. לא רציתי לדבר את המדבר, רציתי לספר את עבדת ואת ההיסטוריה של האתר דרך מישהי שחיה שם, בזמננו.״
