״אופנה ישראלית, האם זה דבר שבכלל קיים? האם אפשר להגדיר את ישראל כבירת אופנה? ומה היא בכלל אופנה ישראלית, איך היא נראית?״ כמות הפעמים ששאלו אותנו את השאלות האלה… תמיד היו את אלו שפקפקו ברמת הכשרון והעשייה של תעשיית האופנה הישראלית. אנחנו עמדנו מנגד וניסינו כמיטב יכולתנו להוכיח להם אחרת. אם לא הצלחנו לשכנע אתכם במילים, התערוכה החדשה שנפתחה אתמול במוזיאון ישראל, ״מקום לאופנה״ תצליח. התערוכה בוחנת ומציגה את האופנה שנוצרה בישראל – מקום המדינה ועד ימינו. והיא מסע מופלא של 100 שנות עשייה ישראלית שישבו גם את ליבם של המפקפקים.
צילומי קולקצייה בעיצוב פייר קרדן על רקע היכל הספר, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1966
בין אם אתם חלק מהתעשייה או חלק מאלו שלא ממש מאמינים בה, ביקור בתערוכה יוצאת הדופן הזו הוא חובה.
התערוכה שכוללת 150 פרטי לבוש שנוצרו על ידי מעצבים ומותגים ישראליים, מקום המדינה ועד היום, מוצגים זה לצד זה ומוכיחים שאכן יש דבר כזה אופנה ישראלית והיא מופלאה. ״העולם מלא תערוכות אופנה, כולם נוסעים במיוחד לראות אותן אבל רק הסיפור של אופנה הישראלית לא סופר״ אמרה תמה יובל-ג׳ונס מהוגות התערוכה במסיבת העיתונאים שקדמה לפתיחת התערוכה. ״זה היה במגירה כמה שנים אבל לפני שנתיים וחצי כשהייתי ראש המגמה בבצלאל החלטתי לנסות. אמרו לי שהבגדים הישראלים פשוטים, זה לא מקווין, זה לא (אזאדין) אלאייה. אבל יש פה משהו אחר. הרגשתי צורך להראות את היצירתיות שיש בארץ.״
עיצובים משנות ה60 – מצד ימין עיצובים של לולה בר, מצד שמאל חליפה של אלד, שמלה ומעיל של גדעון אוברזון
ואכן היא הצליחה. התערוכה שאצרו דייזי רקח-ג'יברה (אוצרת אחראית), נגה אליאש-זלמנוביץ' אפרת אסף-שפירא ויובל ג׳ונס לוקחת את הצופה למסע בעולם האופנה הישראלי מתחילתו עם הגעת המתיישבים הראשונים ועד היום ומציגה פריטי אופנה אייקונים שנוצרו במהלך השנים.
ממעיל המדבר שיצרה פיני לייטרסדורף למשכית, שהפך לאחד הפריטים המזוהים ביותר עם המותג בתקופת קום המדינה. ועד לשמלת הטול של בוגרת שנקר, שחר אבנט, שנוצרה רק בשנה שעברה וכבר הפכה לשם ודבר בתעשייה. התערוכה בוחנת את ההשפעה של התקופה, המקום, הדת ודו קיום על האופנה (שמלות הגלבייה של רוז'י בן יוסף דודו בר אור וירון מינקובסקי). את התערוכה כולה מלווים קטעי ווידיאו וצילומים שנאספו על ידי האוצרות ואותנו היממו. מתצוגת האופנה הראשונה שהייתה בארץ ועד לסרט של כמה דקות שמסביר בקצרה 100 שנות עשייה. נסיקתה של תעשיית האופנה הישראלית, הנפילה בשנות השמונים והחזרה לגדולה של העשורים האחרונים.
מצד ימין שמלה בעיצובה של שחר אבנט, מצד שמאל מעילי המדבר של פיני לייטרסדורף למשכית
אנחנו כצופות ועורכות מגזין צעירות יצאנו מהופנטות. המון שאלות שליוו אותנו במשך שנים קיבלו מענה בתצוגה בצורה פשוטה. ואם חשבנו שאנחנו יודעות הרבה על האופנה הישראלית גילנו שיש עוד המון מה ללמוד ושפעם היה פה סצנת אופנה שדומה לאלו שאנחנו רואים בחו״ל. ההשראות שמערכות הלבוש הראשונות שאבו מהמדינה והמקום. ההבנה שחלק גדול באופנה הישראלית שאנחנו רואים היום נולד מפרקטיקה ואידיאולוגיה של שנות הצנע. לאנשים יש כל כך הרבה להגיד על תעשיית האופנה הישראלית, אבל האם לפני כן הם עצרו להסתכל על תפארתה, וניסו במקום להעביר עליה ביקורת לנסות ולתמוך כדי להחזיר אותה לשנות הזוהר שלה? ביקור בתערוכה ישנה את דרך ההסתכלות שלכם על התעשייה ויראה לכם שאופנה ישראלית תמיד הייתה פה פשוט לא נתנו לה את תשומת הלב הראויה. מומלץ בחום לאלו שאוהבים וגם לאלו שקצת פחות…
האם יצא לכם לראות את התערוכה והתרשמתם ממנה כמונו? ספרו לנו מה אתם חושבים בתגובות ובפייסבוק
