כנגד ארבעה בנים דיברה התורה, האחד בלנסיאגה השני ולנטינו, השלישי האח הקטן של… ועל הרביעי אני עדיין לא סגורה. זה היה חודש אופנה עמוס רגעי שיא ושפל, יש שאמרו שמדובר באחד מחודשי האופנה הטובים שהיו בשנים האחרונות שבו נתנו במה למה שחשוב באמת, אופנה טהורה.
אחרי שביקרתי בשבוע האופנה של מילאנו וזכיתי לראות את העיר בשבוע המפואר שלה יצאתי מלאת חוויות ורעבה לעוד. אך עם זאת לא אכחיש שהתצוגות להן חיכיתי באמת היו אלה שהתרחשו בשבוע האופנה של פריז. על שתיים מהן אני אכתוב כאן היום… מה שמשותף להן הוא ששתיהן מלאות רפרנסים שלא מחמיאות לבית האופנה אליו הן משתייכות בשום צורה.
זאת הייתה צריכה להיות שנת חגיגות העשור לבית האופנה וטמו.
את וטמו ייסדו האחים וואסליה, דמנה וגורם ב-2014. אחרי שדמנה ערק לבלנסיאגה, לקח גורם את המושכות של בית האופנה הסטריטי והפך אותו לשלו עד היום. הסכסוך המתוקשר בין האחים רץ ברשת כבר כמה שנים. אך לגמרי העלה הילוך כאשר פתחה אמם של השניים בספטמבר האחרון את תצוגת האופנה של בלנסיאגה לקיץ 2024.
גורם אשר טוען בכל עונה מחדש שהוא הראש היצירתי מאחורי וטמו בחר בחלל שנצבע כולו בצבע אדום עבור התצוגה המדוברת. בדיוק כמו זה שהציג אחיו חצי שנה קודם לכן. אי אפשר לשחזר את מה שדמנה עושה בבלנסיאגה ואז לצעוק שהמצאת את הגלגל. זה פשוט לא עובד. אבל זו רק ההתחלה… 90 מערכות לבוש ועוד שלוש שיצאו יחד עם המעצב בפינאלה הוצגו על המסלול בסך הכל. כמות נכבדת שלא נופלת מאף בית אופנה גדול ומוכר.
התצוגה התחלקה לשלושה חלקים עיקריים.
בחלקה הראשון ניתן היה לראות את המשכיות הקולקציה הקודמת שהציג גורם. ובה מערכות הלבוש הוכפלו 16 פעמים בגודלן. אוברסייז היה חלק בלתי נפרד גם מהתצוגה הנוכחית אך באופן מאופק יותר בהחלט. חליפות גדולות, מחוכים ומכנסיים רחבים. הכתפיים הודגשו במה שנראה כמו צינורות שנתנו מעין אפקט של חישוקי הולה. והן יצרו צלליות מעוגלות ובמבט צידי כגיבנות על הדוגמנים.
את חלקה השני של התצוגה פתח אנואר חדיד. בחירה מעניינת כשלעצמה במיוחד לנוכח הטי שירט שלבש ועוצבה באותו אפקט צינורי עם הכיתוב "NOT MOMS FAVORITE". עקיצה מלוות רגשי נחיתות קשים… מכאן זה רק מתדרדר… ילנה קרלאושה (הזמרת הסרבית שהתבטאה בעבר נגד קים קרדשיאן בטענה שזו גנבה את הסטייל שלה) והדוגמנית המוערכת וויני הארלו לבשו מכנסי פסים בצבעים אדום וכחול. והן נראו בדיוק כמו אלו שהציג דמנה בשיתוף הפעולה עם אדידס. אני מקווה שאף אחד לא יתבע אותו על המהלך הזה בגין זכויות יוצרים.
לאחר מכן היה זה סווטשירט ענק בכיתוב "YOU'RE A TOWEL" שהיה מכוון כמובן לחצאית המגבת שהוציאו בלנסיאגה בעונה הקודמת.
ואם זה לא מספיק גולת הכותרת הייתה מעילי הענק עשויים דובונים, כמחווה כמובן לפרשיית פורנוגרפיית הילדים שהציגה את בית האופנה והמעצב הראשי שלה באור שלילי עד לכדי החרמה בכלי התקשורת וקהל הצרכנים.
עד כה התצוגה הייתה בעיקר מתריסה וחסרת אופי. הדוגמנים נראו לא מתואמים בהליכה שלהם ומאוד לא נינוחים בתוך מערכות הלבוש. מעצבים רבים מעבירים אג'נדות וערכים דרך התצוגות שלהם. גורם לעומתם רק חיפש סיבות להיכנס באחיו עוד קצת בפומבי וזה לא מחמיא לו בכלל. החלק השלישי והאחרון של התצוגה היה יפיפה בעיניי. מערכות לבוש נחשקות עשויות קטיפה שחורה, תחרות ונצנצים. זו אופנה שהייתי רוצה לראות מתחילת התצוגה ועד סופה שכן כל מה שהוצג לפניה פגם בחוויה והשאיר טעם רע… רע מאוד.
התצוגה השניה לה חיכיתי במיוחד היא קולקציית הביכורים של שון מקגיר באלכסנדר מקווין. מאז הודיעה שרה ברטון על פרישתה (ששברה את ליבי) ציפינו בכיליון עיניים למעצב שיתפוס את מקומה. בכל זאת היא שמרה על כיסא הכבוד במשך 13 שנים וסיקרן מאוד לדעת מי יהיה יורש העצר. על שרה אמרו בעיתונות "זה כאילו פתחו חלון לאוויר בתוך הנשמה האפלה של מקווין". לא יכולתי לתאר זאת טוב יותר.
מי שנבחר להוביל את בית האופנה הוא שון מקגיר. מעצב לא מוכר במיוחד שעד כה כיהן כראש מחלקת רדי טו וור בבית האופנה JW אנדרסון.
בריאיון לווג סיפר שון שעוד לא הייתה לו ההזדמנות לצלול אל תוך הארכיונים של בית האופנה, שכן הוא נכנס לתפקיד בתחילת דצמבר האחרון. והיה צריך תוך חודשיים לעלות תצוגה שכללה 52 דגמים בסך הכל לגברים ונשים. אין ספק שניתן לראות את ההומאז'ים למעצב המנוח בקולקציית הביכורים של מקגיר. עוד סיפר המעצב שההשראה העיקרית שלו נבעה מקולקציית קיץ 1995. ועל כן יצר סביב הדוגמניות מעין צללית דחוסה בסרט אלסטי שחור ומבריק.
אני זיהיתי בה יותר את הקולקציה שהוצגה ב-1997 במקביל לתחילת עבודתו של לי בבית האופנה הצרפתי, ג'ינבשי. התקשורת הצרפתית קטלה אותו על הסף. וזה עורר בו רגשות זעם וכעס אותם הוא תרגם לתצוגה בבית האופנה הנושא את שמו ולה קרא "IT’S A JUNGLE OUT THERE". הדוגמניות על המסלול צעדו מקורננות באיפור ושיער חייתיים. מערכות לבוש שלמות עשויות מלטקס ובדים שקופים וצמודים. עד היום מדובר באחת התצוגות הזכירות של מקווין שהתקיימה בפרברים של לונדון. זו שבסופה הוצת המסלול (שלא בכוונה) באש. נראה שמקגיר ניסה לתת מעין אפקט דומה ויצר לוקים בהשראה חייתית מסוסים עם אוכפים ונעליים דמויי פרסות ועד הדפסים מנומרים.
לסיכום, זה היה אפל, ראוותני, אך לא מאוד מגובש או מתוחכם. ואני חייבת לומר שאהבתי יותר את צילומי הלוק בוק מאיך שנראו מערכות הלבוש על המסלול. הקולקציה הראשונה של מקגיר נראתה כמו סטודנט ששאב השראה מהמעצב האהוב עליו. ולא כמשהו שיכול לעמוד בפני עצמו. בטח לא תחת שם גדול ומשמעותי כלכך כמו אלכסנדר מקווין.
לשניהם אני מציעה להתרחק מהסנסציות ולהתרכז בלעשות אופנה! אחת כזאת מספיק ראויה שנזכור גם כן לאורך שנים רבות.
