נתחיל ונאמר: מדובר בכתבת דעה עם המלצות. לא כל המלצה חייבים לקחת ולא עם כל דעה חייבים להסכים.
ועכשיו לעיקר: אני שונאת את פסח. באופן שיטתי אני נוטה בעשור האחרון להגיע לערב החג "מוזנחת" ככל האפשר. לא תראו אותי בפן מיוחד. אני לא אקבע תור מיוחד לציפורניים. וממש לא אקנה בגדים חדשים. נהפוכו, בשנתיים האחרונות הגעתי כאות מחאה בפיג'מה שלי.
למה אני שונאת את פסח כל כך אתם שואלים?
בכנות, מכל חגי ישראל הוא הארוך והמעיק ביותר. זה שכולם משקיעים בו לדעתי הכי הרבה. הוא הכי פורמלי, הכי יקר. מאלצים אותך להגיע רשמי ולייצג את המשפחה בכבוד. מכריחים אותך לשתף פעולה עם הקראה ושירה פומבית מסביב לשולחן. ובואו נודה מדובר גם בחג בו לרוב מגיעים אנשים שבחיים שלך לא פגשת. לא בא לי לשיר עם הדודה הרחוקה של אמא, עליזה. אני חייבת?
אז מה לובשים לערב חג שאתה מסרב לקחת בו חלק?
באופן מסורתי אימצתי לעצמי שיטה שמעצבנת מאוד את הנוכחים. בגדים לא קשורים שגורמים לאי נעימות לבאי האירוע. בעבר הרחוק כשעוד הוכרחתי להתלבש נעשו שילובי צבעים קשים עם פריטי לבוש לא פורמליים (הייתה חולצת מגבת אחת). בשנתיים האחרונות ויתרו עליי. אז לקחתי את הכל צעד אחד קדימה – הגעתי בפיג'מה. נכון הפיג'מה שלי לא מאוד "ניקי" אלא טישרט שחורה גדולה ומכנסי עבודה תואמים. אבל העובדה שבאתי "ככה" ולא "התארגנתי". עשתה אותי מאושרת.
ובכל זאת, רובכם אני מניחה לא בעייתים כמוני. אתם כן רוצים להיות יפים בחג אבל בצורה שוברת שגרה. כזו שלא צועקת "פסח". הנה כמה הצעות עבורכם, כולן יצירות מופת בעיניי שהייתי קונה בלי שום קשר ליום יום. אך הן כאלו שמעבירות מסר ואולי ימנעו מכם שירה בציבור. נתחיל מהקל לכבד.
דרגת חומרה 1 – מכנסי הקאובוי של דוד וקסלר
בשיתוף הפעולה האחרון של המעצב עם מותג הג'ינסים הישראלי UTR יצאו מכנסי הקאובוי. ג'ינס ממוחדש רחב וצבעוני. יש לו כנפיים או חלונות כמו שאני אוהבת לכנות אותם. בהם הג'ינס "נפתח" וחושף טאי דאי ייחודי. המכנס הזה בערב החג צועק אני לא אמורה להיות פה. שימו טישרט, שימו מכופתרת. לא משנה מה יהיה מעל – המעבר בין הטאי דאי לג'ינס כבר יבהיר לכולם את המערבולת הפנימית שאתם חוויים.
דרגת חומרה 2 – הסליבלס "חי" של הולילנד
כי אין באמת דבר יותר לא פורמלי מחולצת SLEEVELESS. מדובר בפריט לבוש שלקח את הטי שירט הקלאסית שיורדת לכולם בגרון והפכה אותה ל…ים, מטקות, זיעה וספידו. בכנות אם הייתי רוצה שסבא שלי יחטוף התקף לב הייתי באה בסליבלס לפסח. בנינו זה אחד ההדפסים האהובים עליי של המותג בלי שום קשר ומוצר שצריך בארון. אבל לענייננו, העדר השרוולים הופכת אותו להצהרה בוטה נגד החג והאהבה של אנשים לחד גדיא. מי מכם שהולך לצד האשכנזי, זרקו איזה שרשרת מגן דוד מוזהבת סבתא אילנה לא תעמוד בזה.
דרגת חומרה 3 – חולצת הרשת של FENG CHENG WANG
מעבר לזה שמדובר בחולצה שהיא קוטור של רשת, לא בצחוק. פריט אקסקלוסיבי של מעצבת אסיאתית בינלאומית שיש רק ל-EN CULTURE. יש פה פריט לבוש שיפוצץ את האירוע. א. כי הלובש או הלובשת אותו פשוט יראו פצצה. וב. כי אם חזה חשוף בערב חג זה אייקוני. הוא יבלבל את האויב, דוד רן או אף אחד אחר בעצם לא יעיזו להגיד לך להקריא או לשיר. כולם יתאמצו כל כך להפנות מבט ולא לבהות שאפשר יהיה לשחק באינסטגרם בשקט מתחת למפה.
יאללה מאחלת לכולכם שנעבור את זה. שלא נחגוג עוד חג בלי 59 החטופים שלנו, ושיהיו לכם את הבגדים היפים האלה בארון.
נ.ב. שום דבר שתגידו לא יעזור – אני שונאת את פסח.
