ממש עוד רגע וקולקציות הגמר של הסטודנטים במחלקות השונות לעיצוב אופנה בארץ יזכו לראות אור. עוד שנה מאתגרת עברה על המחלקות לעיצוב אופנה בשל מגפת הקורונה. אבל אלו לא נתנו לה לעצור אותן והקולקציות של הבוגרים כבר מוכנות לרגע החשיפה שלהן . אז שנייה לפני תחילת יולי (חודש הסיום) פגשנו אותם, התרשמנו מהתהליך ומהדגמים הסופיים. שמענו איך הייתה חווית היצירה והבאנו לכם הצצה ראשונה לסקיצות של הקולקציות. היום נציג לכן 5 קולקציות שיוצגו בשבוע הבא בתצוגה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה שנקר.
קולקציית “ נטושים // Abandoned “ של בוגר המחלקה שון רובין
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
״הקולקציה שלי שואבת השראה ממקומות נטושים. מקומות שפעם היו בהם חיים ובעקבות אסון אקולוגי או אנושי הם הושמדו או ננטשו. אני שאבתי השראה מצלמים שתיעדו את המקומות הללו ותיארו איך הטבע בא ולקח חזרה כל מה שהיה שייך לו מלכתחילה. זה בעצם מראה שהטבע לא צריך אותנו אלא אנחנו צריכים את הטבע. אנחנו כל הזמן אומרים שיש לנו רק עולם אחד וצריך לשמור עליו אבל בעצם אולי אנחנו צריכים לשמור על עצמנו, כי אם נמשיך לשנות פה את האיזון הוא ״ימשיך״ בלעדינו ברגע שניכחד. הקולקציה כולה עשויה רק מחומרים טבעיים וטבעונים ונצבעה בשיטות טבעיות. שזה אומר שצבעתי הכל בעצמי בצבעים מהצומח. בין אם בעזרת בצל, פקאנים, אקליפטוס או אפילו ברזל. הקולקציה היא קולקציית Ready to wear ששואבת השראות גם מעולם הטיולים, הצבא או ההישרדות ומיועדת כולה לגברים.״
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
״שכמייה גדולה שהיא בעצם מעיין אוהל סיירים ענק. החלק האחורי של השכמייה מתקפל ומתגלגל על הגב כמו קיטבג ונראה כמו ציוד שסוחבים על הגב עמוס כזה אחד על השני. זה הפריט הכי חזק לדעתי גם כי יש לו טכניקת לבישה מיוחדת שאפשר ללבוש את הבטנה מבחוץ ואז רואים עוד טקסטורות מיוחדות.״
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
״החלק הכי קשה היה הצביעה. בהתחלה הכנתי הרבה דוגמיות בדים שצבעתי בבית וזה היה קל כי מדובר בחתיכות קטנות. אבל ברגע שהיה צריך לצבוע ג׳קט שלם רק עם קליפות של בצל, מצאתי את עצמי בסופר יושב על ארגז ומקלף קליפות יבשות מבצלים. כל זה כשהרבה לקוחות שואלים אותי איפה זה וההוא ואני צריך להסביר להם שאני בכלל לא עובד בסופר. עוד חלק שהיה מאתגר היה בישול הצבעים בבית כשיש לי תינוקת שנולדה ממש לא מזמן. היה מאתגר אבל הצלחתי.״
איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר?
״היה מדהים. אני הגעתי לשנקר רק עם אהבה לאופנה ולא עם ידע. בשיעור הראשון הראו איך עושים מתפר ואני שאלתי מישהי בצד מה זה בכלל מתפר. לא היה לי מושג מכלום, רק ידעתי שאני אוהב את זה ורוצה לעשות את זה. היום אם יש לי יום בו אני לא מפתח גזרה או מצייר איזה סקיצה אני ממש מרגיש שזה יום מבוזבז. זה כמו סם אני מסיים בגד אחד וישר בא לי להמשיך לבא. מגיעה גם המון תודה למנחים שלי יוסי קצב וג׳קלין סופר, שליוו אותנו בצורה יותר מידי אישית אפילו בקורונה. כל יום היו שיחות בטלפון, הם היו זמינים לנו הרבה מעבר לשעות הלימודים וזה מאוד עזר.״
קולקציית ״שליטה כאוטית״ של בוגרת המחלקה רותם יצחקי
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
״ההשראה לקולקציה מגיעה מהרעיון של שליטה ואובדן שליטה. גם של בני אדם בטבע (אנחנו מנצלים את הטבע לצרכים שלנו וזה יוצר חוסר איזון) אבל גם בחוסר שליטה של בני אדם על עצמם. התעסקתי בנושאים האלו מתוך 3 נקודות. הראשונה דבורים – דבורים הן חיה שחייה במערכת חברתית עם שלטון ברור. יש היררכיה: מלכה, דבורים פועלות, גברים. לכל אחד תפקיד מאוד ברור משלו. היום הן נמצאות בסוג של סכנת הכחדה. לדבורים חלק מאוד חשוב במערך האקולוגי וסכנת ההכחדה שלהן משפיעה על אובדן השליטה שאנחנו חווים בטבע.
השניה – המלכה אלזיבת הראשונה, היא התחברה לי לדבורה. היא נקבה ששלטה ללא זכר והייתה ידוע בשלטון הקר, החזק והעיקש שלה. היא לא היססה להביע את דעתה בחייה הפוליטים והאישיים. גם בפורטרטים שלה שלטה ובדקה מה יוצא לפני שהתפרסמו כי רצתה לשמור על חזות ספציפית. השלשית- תורת הכאוס בפיזיקה. זו בעצם תורה שמתארת מערכות שלמרות שאנחנו יודעים את כל הנתונים שלהן אי אפשר לחזות בעזרתן את העתיד. מזג האוויר לדוגמא יש לנו את כל הנתונים עליו, אנחנו יודעים איך הוא עובד אבל אנחנו לא יכולים לחזות איתם את העתיד.״
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
״אז כחלק מהקולקציה היה חשוב לי לשלב עבודות יד. אני מרגישה שגם עולם האופנה הולך אל עבר אובדן שליטה והיה לי חשוב לתת ערך מוסף לפריטים שלי. אז סרגתי שלושה סוודרים. אחד מהם הוא סריג בצבע זהב שנגמר מעל החזה. ידעתי שאני רוצה לעשות אותו עוד לפני שהבנתי מה הקולקציה הולכת להיות. ידעתי שאני רוצה לעשות סריג זהב עם צמות.״
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
״אני חושבת שבגלל שכל הפרויקטים שלנו לאורך השנים עובדים בצורה של סמטסר אחד קצר פתאום ליצור קולקציה בשנה אחת ארוכה הפך את זה לכמו ריצת מרתון שלא נגמרת. כל הזמן היינו בדרך כאילו לקו הסיום. זה היה מאתגר.״
איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר?
״קודם כל היה לי פשוט כיף מהרגע הראשון. כיף אמיתי. זה תחום שאני נהנת לעסוק בו וזו פלטפורמה שמאפשרת לי לעסוק במה שאני אוהבת. אני חושבת שהדבר שאני יקח איתי לחיים זה צורת המחשבה. לאורך כל ה-4 שנים שאנחנו פה, גורמים לנו לקום ולחשוב. ״למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים?״ מכריחים אותנו לחשוב אם אנחנו אוהבים את מה אנחנו עושים, למה אנחנו אוהבים את זה וכן הלאה. אנחנו שואלים את עצמנו המון שאלות בתהליך ואני מרגישה שזה עיצב אותי ואת האישיות שלי. אני הרבה יותר מבינה את המניעים שלי גם בחיים האישים וגם בעיצוב וזה ממש מתנה שקיבלתי מהמקום הזה.״
קולקציית ״ואם אלוהים הייתה לסבית״ של בוגרת המחלקה שיר דני
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
״הסיפור מאחורי הקולקציה התחיל ממחקר על ההיסטוריה הלסבית לסמינריון שכתבתי פה בשנקר. נתקלתי ב-2 מאמרים שעוסקים בנושא הקיום הלסבי ולקחתי את זה לחיי היום יום שלי. בהתחלה רציתי לקרוא לקולקציה ״לסבית קטלנית נגד דיקטטורת הזין״ – לקחת את ההתייחסות לקיום הלסבי כהתנגדות לשלטון הגברי גם בארץ וגם בעולם. איך יכול להיות שכל השנים אנחנו נשלטים על ידי גברים? היום הקולקציה נקראת ״ואם אלוהים הייתה לסבית״. שוב זה משלב בין הומור, לסטיגמות לאלמנטים צבאיים. אבל בסוף זה גם סיפור אישי. שירתתי בצבא 6 שנים ושם עם העלייה בדרגות את מגיעה לסביבה מאוד גברית. הקולקציה משלבת את כל האלמנטים האלו יחד.״
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
״יש בקולקציה פריט שהוא גופיה בצבעי חאקי שעשוי מניילונים שחתכתי בצורת מגן דוד. בסה״כ נוצר פריט שנראה כמו רשת הסוואה אבל הוא מאוד נשי. זה שילוב של גברי עם נשי והופך את האלמנט של ה׳מגן דוד׳ / ׳למות בעד ארצנו׳. למה צריך את העניין הזה של המלחמות? אני מרגישה שהכל נעשה ונוצר על ידי גברים. גם הסבב האחרון היה מלחמה של גברים. ואז נשאלת השאלה למה? יש פה המון אלמנטים של מה שאני חווה ביום יום.״
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
״ואו היו הרבה, אבל מבחינת ייצור הקולקציה, השנה הזאת שהיינו תקועים בבתים היתה קשה ופגעה בהשראה ובפתיחות הראש. היה קבעון מסוים בהתחלה אבל מהר מאוד זה נפתח. מן הסתם הקשיים היו גם טכניים מבחינת הבגדים. אבל חוץ מזה היה בעיקר כיף כי זה היה מאוד אישי שלי. מאוד נזהרתי בכל מיני מקומות, רציתי שיהיה מאוד בלאגן אבל גם מאוד אחיד כי זו בסופו של דבר קולקציה.״
איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר?
״וואוו, קודם כל זו חוויה מאוד משמעותית. הייתי 6 שנים בצבא לפני כן ולפעמים הרגשתי שפה יש חוויות יותר עוצמתיות ואינטסנביות ממה שהיו שם. אנחנו עוברים פה מסע נפשי של 4 שנים. התבגרתי והתפתחתי, זה כמו בית. עברתי פה הכל כמו בבסיס סגור. חיינו פה יום ולילה, יש מלא אנשים טובים ואתה לומד המון. משנה א׳ כל הזמן למדתי, לא קלישאה. למידה עם חתירה למצוינות ללהיות הכי טובים שיש. בפרויקט המנחים שלי, יוסי קצב וג׳קלין סופר, היו מדהימים. הם היו מאוד אול אין ותמכו בכל הדרך.״
קולקציית ״שכונה״ של בוגר המחלקה דודי כהן
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
״זו אמנם קולקציה וירטואלית אבל היא קולקציה לכל דבר. הקולקציה נקראת ׳שכונה׳ ובעצם זה הנושא בו התעסקתי לאורך כל הפרויקטים שלי בשנקר. הפער בין המקום שהגעתי ממנו למקומות שאני חי בהם היום. בין עם זה 8200, שנקר, הייטק ישראלי, תל אביב. המושג שכונה הוא מושג שמשתמשים בו כדי להגדיר התהנהגות שהיא חסרת אחריות, רצינות, מזלזלת ומורדת בחוקים של איזה שהוא ממסד. בחרתי לעשות ריקליימינג למושג. בעצם שאלתי את עצמי מה הוא הממסד בתעשיית האופנה ואיך אני עושה בו ׳שכונה׳. בעייני הממסד בעולם האופנה הוא הבגד התקופתי / ההיסטורי. אלו תמיד יהיו דמויות אירופאיות במחוכים, שמלות מנופחות או שרוולים מנופחים.
אני מגיע ממשפחה מזרחית, עשתי תואר ראשון במזרח התיכון ואני יודע שצמחו פה באזור אימפראיות ענקיות. אבל בחרתי לקחת את האלמנטים מההיסטוריה האירופאית שכולם מתייחסים אליהם ב׳נורא רצינות׳ ולעשות עירבוביה. לבחור מה שבה לי מכל האימפריות ולהנכיח בזה את השכונה שלי. פשוטי העם לא נוכחים בשיח ההיסטורי. מי שמתועד הוא רק מלכות ומלכים. היה חשוב לי להביא את זה לזמננו באמצעות השכונה שלי ביפו / בת ים. עם אלמנטים מהבית של סבתא שלי של אמא שלי. לקחת את הכל ולעשות שכונה.״
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
״הפריט הראשון שעיצבתי – זו השמלה השחורה שהיא לגברים ונשים כאחד וכמובן לכל גודל. היא כולה עשויה מזכוכית שחורה, אחד מהמאפיינים הכי חזקים בעייני של שכונה. יש בה אלמנטים משפחתיים כמו הפאץ׳ של המוסך של דוד שלי. בשילוב אלמנטיים מזרחיים ואירופאים בגזרה בין עם בשרוולים המנופחים או בצווארון שהוא יותר מזרחי. בעיני הדגם הזה מחזיק את כל הפרויקט
היופי בקולקציה וירטואלית היא שהיא מותאמת לכל מגדר / אדם. זו תקופה בה הייצוג הוירטאולי שלנו ושל הבגדים שלנו חשוב יותר מייצוג הממשי. יותר חשוב איך הבגד מצטלם לרשתות מאשר איך הוא יושב. אנשים היום קונים בגדים בשביל תמונה ואחרי שעלתה אפשר לקחת ולזרוק לפח. אם פעם זה היה ככה בחתונות ואירועים משפחתיים היום זה ככה עם האינסטגרם. הבגדים שעיצבתי הם להפקות, לשכבת הגיל שהרשתות החברתיות מעניינות אותם. זה נתן לי חופש בלתי מוגבל להשתמש בחומרים שלא קיימים במציאות. בעתיד הייתי רוצה שזה יהפוך לסטודיו ״שכונה״. זה ההזדמנות היחידה של מעצב צעיר בלי אמצעים להקים סטודיו. בלי ליצור מלאי וייצור. לעשות את זה בצורה שהיא מקיימת ולהתחרות בחברות הגדולות בעולם.״
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
״נורא חשוב לי להגיד שהקולקציה הזאת וכל מה שתראו בה נעשו בשיתוף פעולה ובעזרת 15 אנשים שונים. כולם השתתפו בפרויקט הזה בין אם זה תלת מימד, בימוי, צילום או עריכה. זה לא היה קורה בלעדיהם. אז החלק הכי מהמם ומאתגר שהיה לי ומה שאני לוקח איתי זה העובדה שיצא לי להוביל פרויקט עם אנשים סופר מוכשרים כל אחד בתחום שלו. לקחת ולהוביל אותו קדימה עם כיוון ברור. עכשיו אני יודע ומרגיש את מה שאני רוצה לעשות אחר כך.״
איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר?
״קודם כל אני חייב להודות למאיה ארזי המנחה העיצובית שלי ואנה סולו המנחת הטכנית שלי. מאיה הכווינה אותי חזרה למקומות שבאמת קשורים אלי, שהכי קל לי לדבר אותם. והיו לי אין סוף רעיונות! ואנה שהיא הקוסמת של הקלו – היא פעם ראשונה תפקדה כמנחה של פרויקט וירטואלי וחשוב לי להגיד לה תודה. נכנסתי לשנקר אדם אחד ויצאתי שונה לגמרי. אני מרגיש שאני מסתכל על העולם בצורה שונה אפילו כשאני רואה טלוויזיה. פתאום אתה ביקורתי לכל דבר. אבל עם ביקורת שהיא אמיתית, שיש לה שמשמעות. ביקורת שמנסה להבין תהליכים של דברים. אני מכיר את עצמי יותר טוב. הגעתי מעולם ההייטק וממש התנכרתי אליו בהתחלה אבל השינוי שעברתי פה גרם לי אפילו בשנה האחרונה דווקא פה להתחיל סטראראפ שמתעסק באופנה. חייב גם להודות לראש המחלקה אילן בז׳ה שהאמין בי ואפשר לי לעשות פרויקט כזה בשנקר.״
קולקציית ״?How soon is now״ של בוגרת המחלקה ניקה יעקובוב
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
״הקולקציה שלי התחילה בעצם בזה שנתקלתי בגליון של נשיונאל גאוגרפיק שדיבר על זיהום הפלסטיק. בתמונת השער היה קרחון שמצידו השני השקוע במים יש שקית. התמונה מאוד מזעזעת אבל מה שיותר מזעזע היה שהוא הגיע בתוך… שקית ניילון. האירוניה תלתה את עצמה חשבתי לעצמי. ראיתי את הגליון והתחלתי לחשוב איך כולנו רוצים ״לקיים״ אבל אולי זה שאני אזרוק בקבוק פלסטיק למחזורית לא באמת יעזור. וזה נושא הקולקציה – השאלה מה אני עושה ומה המקום שלי ב״קיימות״.
הקולקציה לא נותנת תשובות, היא לא מעבירה ביקורת אלא מעלה שאלה. שאלה שאולי תגרום לאדם שמסתכל עלייה להתעוררות והבנה. אני משתמשת בדימוי של פרשי אפוקליפסיה כדי להגיד שאולי אנחנו בעצם מביאים על עצמנו את סוף העולם. התעסקתי הרבה בהטייה קוגנטיבית. זאת אומרת שאנחנו בעצם נמשכים לאסונות ודברים רעים. פריטי הקולקציה צריכים להביע מין פחד ורתיעה ובכך למשוך אליהם אנשים שיסתכלו. אספתי מלא חומרים ממוחזרים – ג׳ינסים משומשים, שקיות סופר, חליפות משומשות. פרקתי ויצרתי מחדש בגדים בגזרות חדשות. בעצם לקחתי חומרים ממוחזרים שהם ״טובים ומקיימים״ והעמסתי עליהם ״ניילון רע״. ככה שכל הזמן אני נמצאת על קו האיזון בין מה טוב למה רע.״
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
״יש לי מכנסיים שעשויות מטייבק – שזה חומר שהוא פטנט של חברת דופונט ממנו עושים חליפות מיגון. לקחתי חליפות מיגון משומשות, פירקתי אותם ומזה יצרתי מכנסיים בצביעה ידנית. שאפתי בקולקציה כולה לא לבזבז חומרי גלם חדשים אז לקחתי בריכת ילדים ובקבוקי ספריי ישנים שהיו לי, ריססתי צבע על המים כך שנוצרה דוגמא מאוד מיוחדת וטבלתי אותם. זה הזכיר לי שפיכות דלקים באוקיינוסים וזה יצא מאוד ״חד פעמי״. אי אפשר לשחזר אותם וזה ממש ייחודי.״
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
״לאסוף את החומרים היה החלק הכי מאתגר. למצוא חומרים שיתאימו לוויז׳ן העיצובי שלי שיוכלו גם להתחבר ולהתאים פיסה לפיסה. ועם זאת בגלל שזה חומרים משומשים או לא חדשים ויפים שעדיין יראה טוב ונחשק. שלא תראה קראפטית מידי למרות הדרך שבה היא נוצרה.״
איך הייתה חווית הלמידה שלך במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר?
״מאוד מאתגר הרבה לילות לבנים. אם יש משהו שאני מודה עליו מעבר להזדמנויות זה ש-4 שנים הייתי נתונה לביקורת. כל הזמן את במבחן וצריכה להוכיח את עצמך. כמעצב זה גורם לך לקבל ראיה ביקורתית. את שומעת, מקבלת, שואלת שאלות כל הזמן ולא מתאהבת בדבר הראשון שיצא לך. בדרך יוצא גם שאת מתפתחת. העין הביקורתית הזאת לדעתי הפכה אותי למעצבת טובה יותר. אני חייבת להודות גם למאיה ארזי ושלומי אנטבי שהיו המנחים שלי. הם תמכו בי מאוד וכמות האמונה שהם נתנו לי אי אפשר לתאר אותה. היד החופשית להיות אני, זה נתן לי חופש ולא הייתי עושה את זה אחרת.״
