בשלוש וחצי השנים האחרונות לנה דל ריי שחררה שלושה אלבומים, והיא עתידה לשחרר בקרוב אלבום רביעי. מלכת הדדי אישיוז, עם הקול המלטף והשיער האיקוני חזרה בשנה שעברה בכל הכוח לפסטיבלים, סיבובי הופעות, סינגלים חדשים והודעות לתקשורת. איך כל זה קרה, ואיפה אנחנו עומדות עכשיו? האם נשאר למה לצפות מאחת הזמרות המעניינות של העשור?
כשהייתי קטנה, קטנה במובן של שנת 2012, יצא אחד האלבומים שהשפיעו על הדור שלנו – גם אם לא במודע – Born to Die, של זמרת חצי מוכרת דאז בשם הבמה לנה דל ריי.
היא הביאה משהו מלנכולי לשולחן – ובין שירים כמו Like a G6 הייתה איזו נורה מעומעמת בתעשייה, שהזכירה לי תמיד איזה רגע שיכור וממושך מידיי במסיבת בית ריק יחד עם ליפסטיק בולט, סיגריה וגלגולי עיניים. לנה דל ריי היא כל הדברים האלה וגם קול גדול, אמריקאיות, ואיקוניות.
היא פרצה לחיים שלנו בשאגה גדולה עוד לפני 2012 – עם הסינגל Video Games שלווה בקליפ שזכור לי היטב, מסוגנן, מאד רטרו, מאד אירוטי, כמו שמתאים לה. זה היה רגע סופר מיוחד. תחשבו על ימים שבהם פלו-רידה במרכז הבמה, והאינסטגרם מוליד פילטרים מכוערים שצובעים את החיים שלנו בחום דוחה, על רקע כל אלו – השחור לבן הזה של Video Games, ההיזכרות, והיכולת של דל ריי לייצר תחושת נוסטלגיה בקרב נוער בגילאי 11 כשהיא לוקחת השראה מארצות הברית של שנות ה-50 וה-60.
לנה דל ריי היא אחד מהקולות המעצבים של הדור הזה. אני לא יכולה להיות בחתונה בלי שיש רמיקס אחד לפחות של Summertime Sadness ברקע. אם לא שמתן לב עד עכשיו, אז זהו, אבוד לכן. עם ההשקעה של בקליפים וויז'ואלס היא כמעט חזתה בעיניי את עידן הווידאו והרילז שהטיקטוק הביא לעולם.
עד 2019 כולל דל ריי המשיכה להיות סופר פעילה.
היא שחררה סינגלים, השתתפה בהשקות, ב-2018 אפילו ביקרו אותה המון מעריצים על הופעתה בישראל (יש דברים שלא משתנים) היא שיתפה פעולה עם זמרות ענק כמו אריאנה גרנדה ושיריה השתתפו בפסקולים של סרטים גדולים. אחרי 2019 חל שינוי במגמה – לא רק שהיא המשיכה לשחרר אלבומים בקצב מסחרר, היא גם החלה להתעסק בפרויקטים אישיים שונים וניסיוניים, הודיעה על אלבום ספוקן וורד, ובין היתר כתבה תסריט שנגנב מהאוטו שלה.
קשה לשכוח את הרגע המרהיב שלה מהמט גאלה האחרונה שבו היא קברה לכל המשתתפות והמשתתפים במראה סופר חולמני שתפור עליה, תרתי משמע, מלכת היער. אחרי כמה שנים של שקט ממנה, משנת 2019, הלוק הזה הוא אחד האירועים המהותיים לגביה בשנה הזו.
לאחרונה שמתי לב שאני רואה את לנה דל ריי בכל מקום. זה התחיל בתחושת בטן. מהרגע שהבנתי שאני רואה אותה בכל מקום, איכשהו היא צצה בחיי יותר ויותר – וניסיתי להבין למה.
זו רק אני? כנראה שלא. דל ריי עתידה לשחרר אלבום חדש בשם Lasso בספטמבר הנוכחי. כמשתמע משם האלבום הוא יהיה מאד מושפע ממוזיקת קאנטרי, עניין שהפך פופולרי בקרב זמרות אמריקאיות לאחרונה, ראו ערך האלבום האחרון של ביונסה. דל ריי הודיעה על צאת האלבום בפברואר האחרון, והוא יהיה אלבום הסטודיו העשירי שלה, והאלבום הרביעי שהיא הוציאה בשלוש וחצי השנים האחרונות.
בארבע שנים האחרונות, כך היא מספרת, ג'ק אנטונוף מתלווה אליה לטורים מסביב לעולם – מסע שהוליד את האלבום העשירי לטענתה של דל ריי. אנטונוף הוא מוזיקאי, כותב ומפיק וברזומה שלו עבודה עם טיילור סוויפט, קנדריק לאמאר, לורד, סברינה קרפנטר ועוד. הוא זכה בשמונה פרסי גראמי עד היום ואולי מוקדם לומר, שהאלבום של לנה יזכה אותו כנראה בפרס נוסף, ושיתוף הפעולה ביניהם – כך נראה בינתיים – טוב מאד לקריירה של שניהם.
בנוסף, ניתן לראות בפיד שינוי בגזרה של לנה.
השינוי אולי קשור להמון סיבות הגיוניות – אפשר לחשוב גם על הלחץ של התעשייה ועל הסטרס לקראת צאת האלבום – אבל שינוי הגזרה גם הוביל לשינוי תדמית, במובן של שיתוף פעולה עם מותגים אחרים שמייצגים, איך נאמר, גזרות, סטטוסים ורעיונות שונים. בעבר שיתפה לנה דל ריי פעולה למשל עם מותגים מלאים יותר כגון סקימס. ב-2012 שיתפה פעולה בקולקציית קפסולה מאד טוויגי עם חברת הענק h&m, קולקציה מחרידה בעיניי שאני שמחה שהתקדמנו ממנה למחוזות מחמיאים יותר.
עם זאת, השת"פ החדש עם שאנל מקבל משמעות נוספת – שאנל הוא מותג המוגבל מאד במידותיו המצומצמות ובדוגמניות המסלול השדופות. שיתוף הפעולה של לנה עם בית האופנה, הצגת הגזרה החדשה והאלבום המגשש ובא עושים עלינו את הרושם – לנה דל ריי משיקה את עצמה מחדש. זה לא בדיוק קאמבק. זו לידה מחדש והפעם בקאנטרי, נחכה להאזין לאלבום.
