כתבת אורח מאת: אריאלה גרבר
העשורים האחרונים של המאה ה 19 ראו תנופה תעשייתית גדולה באירופה ובארה"ב. אבל היה זה גם עידן של פרצי אנטישמיות ואלימות אדירים כלפי יהודים. דווקא בנקודת המפגש בין שתי התופעות הללו,.הקימו מהגרים יהודים שברחו בהמוניהם לארה"ב את תעשיית האופנה הגדולה והמפורסמת של ניו יורק לדורותיה – האופנה היהודית.
שנות השמונים של המאה ה 19 היו שיא המהפכה התעשייתית בארה"ב.
התעשייה במדינות צפון ארה"ב הביסה את כלכלת החקלאות (והעבדות) ששלטה במדינות הדרום. הרבה בזכות מלחמת האזרחים האמריקאית שהתחוללה כמה עשורים קודם לכן. וארה"ב נהנתה מ"העידן המוזהב" שלה. עידן של מפעלים, צמיחה עירונית, והתפתחות מסילות הברזל והתחבורה. אולם, עבור יהודי מזרח אירופה ובעיקר יהודי האימפריה הרוסית, השנים הללו היו שיא השתוללות הפוגרומים. בהם נטבחו העיירות היהודיות ללא רחם ע"י כנופיות קוזקים ושכירי חרב של הצאר. וכך גלי הגירה גדולים של יהודים החלו להישטף לכיוון ארה"ב ובעיקר ניו-יורק.
לכל אורך ההיסטוריה, נאסר על יהודי העולם לרכוש אדמות ולהתפרנס מעבודת אדמה. על כן, עד המאה ה 19 התשלבו רוב יהודי מזרח אירופה במקצועות הסחר העירוניים ובעיקר ייצור וסחר בטקסטיל.
כך קרה שלקראת סוף המאה ה 19 נהרו מאות אלפי סוחרי.ויבואני טקסטיל יהודים לתוך המפעלים הניו יורקים הגועשים. והפכו הן לכוח עבודה זול והן לעסקנים. אך כשהתעשיינים העשירים, ששלטו בחנויות היוקרה של האפר איסט סייד והשדרה החמישית,.הטילו וטו על קבלת מהגרים (ובעיקר יהודים) לקרבם. הקימו המהגרים היהודים תעשיית ביגוד וייצור אופנה משלהם ברדיוס של כקילומטר לאורך הלואר איסט.סייד של ניו-יורק- איזור שזכה לשם ה"גרמנט דיסטריקט" (garment district: "מחוז הלבוש").
מהפיכה יהודית בניו יורק
ה"גרמנט דיסטריקט" צמח, ועד 1910 הכילה בתוכה תעשיית הלבוש היהודית כמעט 50 אחוז מכל כוח העבודה התעשייתי בעיר. אבל העוני המחפיר בשכונות הללו והיעדר הרגולציה על התעשייה הפורחת,.הביאו רבים מהמפעלים למצבי קיצון. ואלפי עובדים יהודים מצאו את עצמם נתונים לרעב ומחלות עובדים בתנאי עבדות.
עבור נשים היה המצב אפילו מסוכן יותר. שכן בנוסף לכל, עובדות רבות סבלו גם מהפליה והטרדות מיניות , וכל עובדת שהעזה להתנגד פוטרה מיד ללא פיצויים. לבסוף, ב-1909 קבוצה של 20 אלף פועלות במפעלי המחוז חברו יחד.והקימו את מה שהפך לימים ל"איגוד עובדות הטקסטיל הבינלאומי" (The International Ladies Garment Workers' Union= ILGWU). ולמעשה לסנונית הראשונה של איגודי עובדי הביגוד והטקסטיל בארה"ב. מאבקן של עובדות תעשיית הלבוש הסתנכרן באופן מושלם עם מאבק הסופרג'יסטיות, הנשים אשר הפגינו למען קבלת זכות בחירה לנשים בארה"ב. וכך מצאו את עצמן נשות איגוד עובדות הלבוש מצטרפות לאחיותיהן הסופרג'יסטיות ונאבקות גם הן למען מטרות גדולות יותר בהיסטוריה הנשית.
שנות הפריחה
שנות החמישים הביאו לפריחה כללית בתעשיית האופנה האמריקאית. אם לפני מלחמת העולם השנייה, לונדון ופריז היו בירות האופנה העולמיות. הרי שהאובדן הכבד בכוח אדם ובכלכלה באירופה בעקבות המלחמה העבירו את תשומת הלב העולמית לתעשיית האופנה הפורחת בארה"ב.
אפילו קוקו שאנל, שגורשה בבושת פנים מצרפת בעקבות קשריה עם קצינים נאצים במהלך המלחמה, הבינה שקהל היעד הבא שלה נמצא בארה"ב. היא חידשה את קשריה עם שותפה הותיק פייר ורטהיימר, שברח גם הוא עם משפחתו לניו יורק לאחר שזו איימה להסגירו לנאצים בצרפת. ובסופו של הסכם פיצויים נרחב השניים שבו לשתף פעולה ולייבא את עיצוביה של שאנל לארה"ב. כיום צאציו של פייר, האחים ז'ראר ואלן ורטהיימר הם הבעלים והמנכ"ל של המותג "שאנל" העולמי.
ההתפתחויות הטכנולוגיות של התקופה תרמו גם הן לפריחת תחום הטקסטיל.
כך למשל הניילון והפלסטיק שפותחו עבור הצבא בזמן המלחמה,.הפכו בשנים אלו למרכיב העיקרי בפיתוח הבדים הסינתטיים. והובילו לעיצוב בגדי הספורט ותרבות הפנאי האמריקאית. אבל היבואנים הגדולים והמבוססים של השדרה החמישית עדיין לא ששו לקבל למועדון האקסקלוסיבי שלהם את עסקני הביגוד היהודים של הגרמנט דיסטריקט. לכן שנות החמישים ראו צמיחה אדירה של בתי כלבו שהיו בבעלות יהודית,.בשותפות יהודית ועם קהל קונים יהודי ניו יורקי מבוסס. בין בתי הכלבו הללו נכללו מוסדות היסטוריים של אופנה סיטונאית כמו "ברגדורף גודמן", "לומנז" ו"בי אלטמן".
ואם השם "בי אלטמן" נשמע לכם מוכר, הרי זו אותה חנות הכולבו בה עבדה הדמות של מידג' מייזל.בעונה השנייה של סדרה המעולה "גברת מייזל המופלאה". למעשה, מעריצי הסדרה בטח שמו לב לסצינות המתוקות.בהן מידג' מטיילת לה בין מתלי הבגדים וחנויות הבדים של ה"גרמנט דיסטריקט" כפי שהוא נראה בתחילת שנות השישים,.בדרכה להתפרץ באלגנטיות למפעל הבגדים של החותן הנרגן שלה מויש.
מהוליווד למסלולי הקוטור- מורשת אופנה יהודית
שנות החמישים ראו גם נהירה של מהגרים ניצולי שואה לתוך המפעילים היהודיים,.שהפכו למרבה הצער לפועלים המנוצלים של המהגרים הוותיקים. אבל במרוצת השנים, הרבה מהם פתחו את הדלתות לדור חדש של מעצבי אופנה יהודיים ששינו את נוף האופנה האמריקאית. ביניהם ניתן למצוא למשל את האם המייסדת של אופנת הפלאס סייז האמריקאית "ליין בריאנט" (Lane Bryent). ליין בריאנט נולדה בליטא בשם לנה המלשטיין והיגרה כיתומה לארה"ב בגיל 16. בשנותיה הראשונות היא עבדה כתופרת במפעל נצלני במחוז בעבור שכר של דולר 1 בשבוע . אך לאחר שחסכה מספיק כסף, פתחה בוטיק משלה בניו יורק, ושגיאת כתיב של פקיד בנק הפך את "לנה" המהגרת ל"ליין" מעצבת האופנה האמריקאית.
מעצבת יהודייה נוספת, דווקא מהחוף המערבי של ארה"ב היא אדית קלייר פוזנר. בת למהגרים גרמנים ואוסטרים ממוצא יהודי שהתיישבו בקליפורניה בתחילת המאה ה 20. כישוריה בשרטוט וציור הובילו אותה למחלקת עיצוב התלבושות באולפן הסרטים "פאראמאונט",.ובמהלך שנות הארבעים והחמישים הפכה אדית פוזנר לאידית' הד. האישה שעיצבה את הלוקים האייקוניים ביותר של אודרי הפבורן בסרטים כמו "חופשה ברומא", "ארוחת בוקר בטיפאניס", "סברינה" ו"גבירתי הנאווה". הד זכתה לפרסי אוסקר רבים על עיצוב תלבושות, הפכה לשם דבר בהיסטוריית האופנה בקולנוע. וקבעה את תספורת הקארה הקצרה והמשקפיים הכהים כלוק אייקוני הרבה לפני עורכת "ווג" המיתולוגית אנה וינטור.
ואולי הצאצא המפתיע ביותר של תעשיית הביגוד היהודית הוא לא אחר מאשר ראלף לורן.
האיש שבשנות השמונים פיתח את הסגנון ה""-Preppy האופנה השמרנית והספורטיבית האהובה.כל כך על בני המעמד הנוצרי האליטיסטי בארה"ב- נולד ברובע הברונקס בניו יורק בשם ראלף ליפשיץ. הוא נולד כבן למהגרים יהודים מפולין ובלרוס, ולאחר שירותו הצבאי בשנות השישים מצא את עצמו עובד בחנות הכולבו "בלומינדיילז". משם הוא השכיל לעשות שימוש בבגדים סינתטיים לתפירה אישית של בגדי ספורט, ובשנות השמונים הפך לשם נרדף לבגדי משחק הפולו האליטיסטי.
סיפור לידתה של תעשיית האופנה היהודית בארה"ב היא לא פחות מסיפור השראה. ממהגרים יהודים שברחו מפוגרומים , הפכו עובדי הטקסטיל לתעשיינים בפני עצמם שזיהו הזדמנות בתיעוש הצומח בארה"ב. הם הקימו ועדי עובדים, השתלבו במאבק הפמיניסטי, טיפסו בסולם הסוציו-אקונומי.והניבו כמה ממעצבי האופנה האייקונים בארה"ב ועסקני האופנה הגדולים בעולם.
האליטיזם האמריקאי אולי דחק אותם מלכתחילה לרובע קטן בלואר איסט סייד. אבל משם הם רקמו את העור והגידים של אחת התעשיות הגדולות בעולם. הסיפור של האופנה היהודית הניו יורקית מוכיח ללא ספק שפעם אחר פעם יהודים שרדו טבח ורדיפות והמשיכו בכל הכוח להפוך כל הזדמנות לסיפור הצלחה.
על המחברת: אריאלה גארבר היא חוקרת אופנה, תרבות והיסטוריה. כותבת טורים ומרצה בתחום תולדות האופנה, ובעלת העמוד Timeless Hemline"-אופנה והיסטוריה". האופנה היהודית
