בימים אלו אנחנו כאומה חווים המון רגשות. וכך לצד הכאב והחשש מרגש לראות גם את ההירתמות והעשייה ההדדית. היום יותר מתמיד אנחנו קוראות לתמוך בתעשייה המקומית ולחזק אותה. מהסיבה הזו בדיוק בחרנו להקים את הדירקטורי של המגזין וכן גם ראיין מותגים קטנים וגדולים כאחד. לתת להם במה ולהאיר את העשייה היפה שלהם. היום נציג ראיון עם גל יעקובוביץ׳ אחת הנשים המסקרנות בתעשייה שיש לה גישה כל כך מיוחדת למחדוש ואופנה שהיא השראה יוצאת דופן.
גל ספרי לקוראים שלנו קצת על עצמך?
"שמי גל יעקובוביץ׳, אני בת 31, מתגוררת ועובדת ברמת גן. סיימתי את לימודי התואר הראשון שלי בעיצוב אופנה בפרסונס ניו יורק ב-2018. שם קיבלתי את תואר מעצבת השנה בתחום אופנה וטכנולוגיה. בארה״ב פרויקט הגמר שלי והעיסוק המרכזי שלי היה הכנת תחליפי פלסטיקה ועורות. כאלה המכוונים להתכלות בקומפוסט ביתי ועשויים מפסולת מאכל מקומי. לדוגמא ב-2019 עבדתי על פרויקט בקונטיקט בו עבדתי בשיתוף פעולה עם חוואים מקומיים. הם סיפקו לי חלב פג תוקף.ממנו הכנתי תחליף גומי העשוי מקזאין (פרוטאין בחלב פרה). את התחליף ניתן ליצוק על טקסטיל כדי להפוך אותו לדוחה מים.
עם השנים הצגתי את עבודותיי ב-ddw, munich fabric start, fashion makes sense award. כיום, אני בעלת המותג MATNAS שמתעל פסולת טקסטיל מקומית לכדי קולקציות ביגוד יוניסקס. MATNAS הוא מותג אופנה יוניסקס אקולוגי. מותג המציע מגוון מידות רחב, ומייצר בייצור כן סדרתי one of a kind מפסולת טקסטיל מקומית. לדוגמא – מבגדי יד 2 ועד שאריות ממפעלים מקומיים. למתנס אג'נדה הסברתית ושיתופית שלוקחת את הלקוחות שלנו לתוך תהליך הייצור של אופנה אקולוגית. וזה דרך מדיה חברתית ודרך סדנאות וימי יצירה משותפים שנותנים כלים פרקטיים לעשייה האקולוגית העצמאית של הלקוחות שלנו."
ספרי לנו את הסיפור הייחודי שלך על איך הגעת לעולם האופנה.
ההתחלה התחלה הייתה כשלגיסתי היה מותג אופנה תל אביבי בשם דליקטסן. אני חושבת שהייתי בגיל יסודי בתקופה הזו והיא הייתה מביאה לי שאריות בדים מהקולקציות שלהן לשחק איתן. להסתובב בסטודיו שלה, לשחק עם הבדים וללכת לבקר אותה ב״שוק מעצבי העיר״ היה ממש היילייט בחיי. וגרם לי לרצות מאד לעצב אופנה בעצמי.
אבל מאוד רציתי להיכנס לתעשייה הבינלאומית. וכשהגיעה זמן ההגשות ניגשתי לפרסונס ניו יורק, שהיה אוניברסיטת החלומות שלי (תכלס בגלל שמארק ג'ייקובס למד שם והייתי אובססד). ובניו יורק היה מסע מאוד מעניין, התמחתי מספר שנים אצל נילי לוטן, לאחר מכן אצל מעצבת בשם ג׳אנקוי. ב-2016-17 עשיתי חילופי סטודנטים לפריז. היה לי סמסטר מהמם וקצת משנה חיים מכיון שהבנתי שלהכין ולהציג בגדים לכשלעצמם עם איזשהו קונספט אסתטי לא כ״כ מעניין אותי יותר.
ומה קרה אז?
"היה קצת משבר כשהסתכלתי על חברותיי מהארץ שעבדו בארגונים עם אג'נדה חברתית חזקה ופעלו לטובת מטרה גדולה וחשובה באמת. כשחזרתי לשנה הסופית שלי בפרסונס חזרתי במחשבה שאני רוצה לעבוד על משהו שמציע פתרונות לבעיות ומחדלים אמיתיים בתעשייה. אבל החלטתי להתמקד יותר בצד של הרכבת הטקסטיל עצמו. אז התחלתי לפתח (בניסוי וטעייה) ״טקסטילים״ מתכלים בקומפוסט ביתי. שניתן להכין אותם בקלות בבית (חלק מפרויקט הגמר שלי היה להכין טוטוריאלז לחומרים האלה אז זה קיים ביוטיוב למי שרוצה).
אחרי מספר שנים של עיסוק בפרויקטים שמתעלים פסולת מאכל לטובת הכנת ״טקסטילים״ המתכלים, חזרתי לארץ לחדש את הויזה שלי לניו יורק ואז פרצה הקורונה ונשארתי. ודרך הסגרים בקורונה עשיתי מן טרנזישן מ-bio materiality לעיצוב אופנה שוב וכך התחילה העבודה על matnas."
המותג שלך הוא אולי המקיים ביותר בתעשייה ספרי לנו על התהליך המיוחד שבו את יוצרת את פריטי המותג
"הדרך שבה MATNAS עובד היא להסתכל קודם כל על הפסולת הקיימת. ממה יש הרבה ותמיד? מה הצרכן הישראלי קונה וזורק יותר? אילו תעשיות יש בארץ שמתוכן כנראה יש פסולת טקסטיל רלוונטית מייצור/בלאי טבעי? אקח לדוגמא את הג'ינסים, שיש באמת כמות בלתי נגמרת שלהם. אני בדר״כ ממיינת וקונה מספר ק״ג מארגון שאוסף בגדי יד שנייה.
הג׳ינסים לאחר מכן באים איתי לסטודיו ברמת גן ועוברים כביסות. משם אנחנו (אני והעוזרת המהממת שלי נעה קולקה) מפרקות אותם וגוזרות מהחלקים הללו את גזרת הג׳ינסים שלנו (p3)… זה התהליך הכי מורכב מבין כל פרטי הקולקציה. כל ג׳ינס matnas מורכב מלפחות ארבע ג׳ינסים יד שנייה. הייחוד של matnas לפי דעתי הוא בראייה מחדש של מה הוא ייצור סדרתי. אחד הדברים שהופכים מיחודש ל״בעייתי״ הוא שאי אפשר באמת ליצור את אותו פריט פעמיים. כי העבודה היא עם חומר גלם מתחלף (אומנם דומה אך לא זהה בד״כ).
אך matnas כן יוצר בייצור סדרתי בדרך שלנו. ישנם דגמים, קולקציות, ומידות, אך הפריטים הם מן שילוב מיוחד של סדרתי ויחידני. אם קנית חולצה שחורה בגזרה מסוימת, זה גם מה שתקבל, אך אותה חולצה לא תהיה זהה בהרכב בד/ בפאטצ׳ים ובמיקום התפרים / במיקום של גווני הצבע. ולפי דעתי זה הופך את המוצר לכ״כ הרבה יותר מיוחד. מצד אחד יש מידות, יש תבנית בעובדים לפיה, אבל אתה עדיין מקבל פריט שרק לך יש ברמת הדיטיילז."
ספרי לנו על קולקציית החורף החדשה שלך, שהצצה אליה קיבלנו במסלול של EN CULTURE
"הקולקציה הזו היא הרביעית שלנו. היא מצד אחד משלבת פריטים יותר מורכבים וריפיינד כמו טייק על חליפה, ומעיל הטרנץ׳/חלוק. ומצד שני היא שמה יותר דגש על להשאיר סממני פרודקשן על הבגד, גימורים חשופים. גימורי אוברלוק חשופים בסוודרים ובחולצות p18. השארת תפרים ״לא נקיים״ (חשופים) בתפירת התגית שלנו. הבחירה לא לשים ביטנות במעיל והג׳קט כדי לחשוף את מה שקורה בפנים.
מצחיק להגיד את זה בתקופה כזו אבל גם באופנה מקיימת יש איזשהו מקום ל״הסברה״. להפגיש את הלקוח עם איך שהפריטים יוצרו. על מנת לשים דגש באמת על העובדה שבגדים לא נוצרים יש מאין. יש מישהו שתופר אותם אחד אחד. והכוונה בחשיפת הפרטים האלה לפי דעתי הופכת את האינטראקציה בין הפריט ללקוח ליותר אישית. חוץ מזה כנהוג בקולקציות שלנו עד כה יש אלמנט של פריט שיכול לעבור טרנספורמציה. הפעם זה המכנס p20 שקיים רק בשתי מידות. אך מכוון את עצמו לריינג׳ רחב (מכנס s 34-40, מכנס l 42-48) ע״י הידוק וקשירה של גב המכנס.
מה עוד מצפה לנו בעתיד הקרוב ממתנס?
"בעתיד הקרוב אני מאוד מקווה להיפגש in person עם הקהל המתנסי ליותר ימי פעילות משותפים. לשבת במעגל, לעשות יצירות ביחד, ולרכל חחח מתנ״ס קלאסי (מי שלמד משהו במתנ״ס יודע על מה אני מדברת). בייחוד בזמנים כמו עכשיו, אני חושבת שיצירה משותפת יכולה ממש לתרום ל-mental wellbeing שלנו. לתת תחושת הישג, קהילה, וגם פשוט הסחת דעת. בנוסף לכך אנחנו מנסים להמשיך הלאה ולתכנן פריטים / שת״פים / פרויקטים עתידיים בארץ ובחו״ל."
את MATNAS תוכלו למצוא בדיקרטורי של המגזין. דירקטורי המאגד רשימה של כל מעצבי האופנה והמותגים הישראלים הכי מסקרנים שיש. וגם באירוע המכירה המיוחד עבור התעשייה ומשפחות החטופים.
