נפגשתי עם בחור מקסים בשם בן זוהר, בן פתח את המותג שלו BENZO ממש במקרה. הדברים התגלגלו בצורה די מהירה והכי מדהים זה כל מה שעומד מאחורי המותג הזה. זה לא עוד מותג וזה לא עוד בחור שמחפש אחר הפרסום והתהילה. מה שעומד במרכז המותג והפעילות שלו הוא המאבק המתמיד בקולוניאליזם, בפערים עדתיים ומאבק נגד השתקת הפיות שלנו. המותג שם את החלש במרכז. זה לא מתוך כיסוי תחת או איזה שהיא התייפיפות, כי בואו איך אפשר להתייפייף כשבקולקציה האחרונה שלו כל מה שניתן לראות זה את סימן האגרוף המונף של הפנתרים השחורים המסמל את מאבקם להגדרה עצמית ולשוויון שבוער גם היום.
אז בן ספר לי בבקשה על עצמך
״קוראים לי בן זוהר, במקור מירושלים. סיימתי לימודים בויצו חיפה ב-2018 למדתי עיצוב אופנה וחינוך. כל התארים בויצו משלובים עם חינוך. אני לא בא מאיזה משפחה עשירה וחוויתי קשיים כלכליים שרוב המחזור שלי לא חווה. אני עם 3 מלגות, עבודה פעמיים שלוש בשבוע. שמו אותי באותו רף עם בן אדם שלא צריך לעבוד, דבר קשה, מה גם שהכל מאוד יקר – כל החומרים, ההפקה וכו״.
אז למה באמת בחרת ללמוד אופנה?
״תמיד עסקתי באומנות וחיפשתי דרכים לעשות מזה כסף. אני משתמש באופנה כדרך לדבר בלי מילים. אני לא מתעסק רק בלעשות דברים יפים, זו לא האסתטיקה שמניעה אותי. אני לא הבן אדם הכי מילולי, אז כך אני מבטא את עצמי. עכשיו שאני כבר מעצב, אני משתמש בפלטפורמה שיצרתי לעצמי בשביל להגיד דברים שאף אחד לא רוצה לשמוע. דברים שאף אחד בתעשייה לא רוצה לשמוע או לדבר עליהם.״
מהם הדברים שהתעשייה לא רוצה לשמוע?
״נושאים אזרחיים, פוליטיים, חברתיים, תרבותיים. כל קולקצייה שאי פעם הוצאתי או כל פרוייקט שאי פעם עשיתי עסק סביב איזה שהוא אלמנט תרבותי או חברתי. הנושאים והפרוייקטים שלי קשורים בין היתר בקולוניאליזם, ניכוס תרבותי, אוכלוסיות מוחלשות ומדוכאות. למשל בזמן הלימודים עשיתי פרויקט על שבטים בצפון אפריקה שיהודים חיו בתוכם מ-500 לפני הספירה או פרויקט משנה ב' בו דיברתי על האינדיאנים מניו אורלינס.
אף אחד לא רצה שאני אדבר על זה שהתחדשות עירונית היא ביטוי מודרני של קולוניאליזם. שכבות חזקות במקום מדינות חזקות באות ומנצלות משאבים של קהילות. ישבו כמה אירופאים ב-1800 והחליטו איך לחלק את אפריקה, באיזה קטע? זה בדיוק מה שקורה פה, אני מעלה את השכר דירה בשכונות העניות והאנשים שגרים שם כבר לא יכולים לשלם את השכר דירה. אז אני מפרק להם את הקהילה ומוכר את זה ברווח. הנושאים האלה לא מספיק מדוברים באופנה וכשכן מתעסקים זה, זה מגיע ממקום של ניכוס תרבותי.״
ממתי נגע בך הנושא של קולוניאליזם, ניכוס תרבותי ומקומן של אוכלוסיות חלשות בחברה?
״אני מגיל 15 שומע היפ-הופ וחי תרבות שחורה. איפה שהוא באמצע, קלטתי שזה לא רחוק ממה שקרה להורים שלי כשהם באו לפה ממרוקו. ברור שאני לא מדבר על עבדות, אני לא משווה את זה בכלל בשום צורה אבל בעיקרון העלו את המזרחים מארצות אפריקה, הושיבו אותם איפה שבחרו לשים אותם, שמו אותם לשמור על הגבולות, לתפוס שטח ולהיות "הפועלים השחורים". כשהעלו את המזרחים לארץ, לא נתנו להם לדבר את השפה שלהם, עיברתו להם הכל. זה מצחיק, אבא שלי סיפר לי שהסיבה היחידה שהוא ידע את המילה אוניברסיטה זה כי סבתא שלי הייתה מנקה באוניברסיטה העברית. אני חושב שיותר מדי מזרחים שכחו את מה שקרה לנו, האתיופים מוחים עכשיו בדיוק על מה שעברנו. בשנייה שכולנו נצטרף למאבק אנחנו נהיה כל כך חזקים.״
מתי הוקם המותג ואיך בעצם כל זה קרה?
״האמת שזה קרה לגמרי בטעות כי סיימתי את הלימודים והסטייליסטית של סטטיק דיברה איתי. היא רצתה שאכין לה משהו אבל היא הייתה צריכה קבלה, אז פתחתי עסק רק בשביל לתת לה קבלה. אחרי עוד פרויקט איתה, פתאום פנתה אליי Sudan Archives שאני מעריץ שלה כבר כמה שנים, אז עשיתי לה אאוטפיט ואז עשיתי את קולקציית Power לפני שנה וככה הכל התגלגל והמותג הפך להיות מה שהוא היום.״
איך הסטייליסטית של סטטיק הגיעה אלייך בכלל?
״היא ראתה את פרויקט הגמר שלי ומשם נוצר החיבור. תמיד ידעתי שאפתח עסק אבל רציתי לעשות את זה מסודר עד שאני יודע שיש לי מימון רציני, אבל הגורל סוג של הכריח אותי.״
וכמה זמן המותג קיים? ״שנתיים.״
ואיזה קולקציות הוצאת עד עכשיו?
״הוצאתי את קולקציית Power ועשיתי עוד כמה עבודות פרילאנס. אני עובד על הרחבת ההפקות שלי אבל יקח קצת זמן. בקורונה לקחתי קצת ברייק מזה. אחרי שפתחתי את המותג, קיבלתי הזמנה לשבוע האופנה האחרון שהיה אמור להתקיים באמסטרדם, עבדתי רק על הקולקצייה שהייתי אמור להציג שם במשך חצי שנה. חבר טוב שלי שעובד ב-LA מכיר איזה מעצב משם שחיפש מעצבים מעניינים להכניס לתצוגה, אז הוא המליץ עליי וכך הכל קרה. היינו שם יומיים עם 4 מזוודות עם כל הקולקציה, ערב לפני המדידות ממשלת הולנד יצאה בהכרזה על סגר, חזרתי לארץ, ישר לבידוד עם הרבה מחשבות ובאותו רגע הודיעו לי שאני בחל"ת של חודשיים מהעבודה. אז עכשיו אני בזמן שאני אוסף את הכל מחדש. זו פעם ראשונה בחיים שלי שאני הולך ל-day job שלי וזהו, בלי לעשות 10 דברים נוספים. ״
היית אומר שלמותג הזה יש מטרה מסוימת?
״המטרה היא להשתמש בפלטפורמה הזו בשביל להביע קולות של אנשים שהשיח המיינסטרימי מדיר ולהעצים אותם. זו לגמרי המטרה של קולקציית Power שהיא קולקציית הדגל הראשונה שלי. הצבעים מאוד חיים, האלמנטים של הדפוסים מושפעים תרבותית. זה מה שנותן לי להגיד את האמירה שלי בלי להצטרך להסביר, כי סיימנו עם להסביר ולדבר. אף אחד לא אחראי להשכלה של בני אדם אחרים חוץ מהם עצמם. ובשביל חולצה עם אגרוף הפנתרים השחורים עם אלמנטים אפריקאיים ברורים לא צריך להסביר כלום.״
מי הקהל שלך?
"קודם כל המותג הוא בשביל כולם. התוצרים הם בשביל כולם אבל הם לא של כולם. אם אתה רוצה לתמוך ולקחת חלק זה דבר שמתקבל בברכה. אבל זה קודם כל בשבילנו ולמעננו, בשביל להשמיע את הקול שלנו."
אתה מאמין שעוד 10 שנים לא יהיה יותר הבדל בין מזרחים לאשכנזים?
״10% אחוז מהאוכלוסייה מחזיקים ב-90% מההון. ה-10% הזה שייך למוצא מאוד מסוים. הפערים ימשיכו, עובדה שהפערים ממשיכים כבר 3 דורות. ברור שיש אוכלוסיה מזרחית שהצליחה אבל אנחנו כבר 3 דורות פה וזה לא השתנה משמעותית. אמרו על קיילי ג'נר שהיא self made billionaire. איזה סלף מייד? אם אתה נולד מיליונר זה נורא קל להיות מיליארדר.״
מה אתה מאחל לחברה שלנו בעתיד?
״אני מאחל שנאחד מאבקים, מאחל שיחסי הכוחות ישתנו בצורה שיוויונית. לאנג'לה דיוויס, פילוסופית וסופרת אמריקאית, שהייתה ממייסדי תנועת "הפנתרים השחורים" בארה"ב, יש משפט מאוד חכם שמלווה אותי בכל מעשיי שאומר – "we must always attempt to lift as we climb". כלומר, אנחנו צריכים תמיד לנסות להרים בזמן שאנחנו מטפסים. זה מה שאני מאחל למי מאיתנו שהצליח לפרוץ וייצר לעצמו פלטפורמה, שיעזר בה כדי להרים. באיזה שהוא שלב הפסקתי להילחם במערכת והעדפתי לרכז את האנרגיות בלהרים ולהעצים את הקהל שלי וכל ציבור שמודר מהשיח המיינסטרימי ומהנרטיב של החברה שלנו.״
יש משהו שהיית רוצה להוסיף?
״החל משבוע שעבר, התחלתי להפריש 35% מרווחי קולקציית Power למשפחות של קורבנות של אלימות משטרתית. אתה לא יכול לדבר על תרבות שחורה ולא לקחת אחריות על חיי שחורים שנפגעים. אני גם רוצה לציין שההורים שלי היו מעל ומעבר בחינוך ובגידול שלי. תמיד אמרו לי שאני יכול הכל ומה שכולם יכולים. דאגו לשים אותי במסגרות ולקרוע את התחת בשביל שהחינוך שלי לא ייפול מאף אחד אחר. אז שאוטאאוט להם!״
אחרי ראיון כל כך נחרץ עם בן זוהר, אני מאחלת לכולנו לצאת החוצה, למחות על סתימת הפיות, על חופש הביטוי שלנו, על האלימות המתבצעת כלפי אוכלוסיות מוחלשות בחברה שלנו. ללבוש בגאווה חולצה עם סמל מאבק הפנתרים השחורים. לומר בגאון את מה שאנחנו מפחדים לומר, לבחור להאבק בנושאים שלא בהכרח קשורים ישירות אלינו. להראות שיש משהו חשוב יותר מהתעסקות בעצמי ובקשיים שלי, כי תמיד יש מי שקשה לו יותר. מישהו שצריך את העזרה הזו יותר מתמיד.
