חיכיתי קצת לפני שבחרתי לכתוב את הכתבה של היום. כי אני פשוט קצת מבולבלת. בתחילת שבוע האופנה לגברים מילאנו חשבתי שמעצבי העל בחרו לשחק בנו. במיוחד אחרי התצוגה של פראדה. אבל אז הגיעה התצוגה של ג'י דאבליו אנדרסון שבינה לבין עיצוב קשר מקרי בהחלט. וכך נוצר מצב בו נשארתי מבולבלת. האם אני רואה התחלה של תנועה עיצובית חדשה או שמדובר בכלל בקולקציות שמונעות מדבר אחד בלבד – האינפלציה? אני שמחה לומר שיש לי תשובה לתת לכן ולכם…
אז מה בכלל ראינו בימים האחרונים? מינימום עיצוב ומקסימום מוצר.
מה הכוונה – במקרה של פראדה לפחות מדובר במגמה. מיוצ'ה פראדה ורף סימונס מקולקציה לקולקציה מנקים יותר ויותר את העיצובים שלהם. בית האופנה פראדה נחשב לכזה שמעצב דברים אקסטרווגנדים אלא שמאז שחבר סימונס לפראדה חלה תפנית בעלילה. העיצובים הופכים נקיים יותר, מחויטים יותר ואף מדויקים יותר. אך לא כמו מריה גרציה קיורי, פה אין חזרה למקורות של בית האופנה. נהפוכו, כאן יש התחלה חדשה – מעיין מחיקת עמוד אינסטגרם שכזו כדי לתת טון חדש בהדרגה. לכן צפיתי בתצוגה עפעפתי בזעם וחיכיתי.
אך זו הייתה דווקא התצוגה של ג'י דאבליו אנדרסון שהשאירה אותי נרגזת. כן כבר כמה וכמה עונות שאנדרסון מנסה ליצור "את עולם האופנה של אחרי המגפה". אך נראה שבפועל בכל פעם הוא עושה פחות. מעצב פחות, חושב פחות, ואולי אפילו נוכח משמעותיתי פחות. יכול להיות (כמו שאמרתי בעבר) שזה נובע מהיותו המעצב הראשי של LOEWE והוא שומר את כל הדברים הטובים לשם. אבל גם זה לא מרגיש נכון. על תצוגת המסלול שלו עלו דוגמנים מחזיקים כריות בתחתונים. חלקם עם קעקועי עגבניות ובעצם בתכלס חוץ מנעליים ו-2 מעילים לא היו לבושים כמעט. אבל שוב מדובר באדם עם סגנון "מיוחד" אז חיכיתי…
הרגע בו הבנתי כי מדובר בתנועה בתעשייה כולה היה דווקא בלוקבוק של vetements
הכל התבהר כאשר הגיעה בשבוע האופנה לגברים במילאנו דווקא התצוגה של ארמני. או גרוע מכך הלוק בוק של vetements. לא השתגעתי, מדובר במגמה. מדובר ב-2 בתי אופנה חשובים. האחד, מכתיב את הטון האנדרדוגי, צמח על גל אופנת הרחוב ודיבר כבר כמה עונות בשפה רדיקלית ודיסטופית. השני, מנסה כבר זמן מה להגדיר מחדש את עצמו ולהוכיח שהוא עדיין חי ובועט. משניהם ציפיתיי לבשורות, שכן אני לאחרונה מרגישה כי תצוגות הגברים מזקקות בצורה טובה יותר את הלבוש היומיומי שיורד לרחוב (בואו בנשים רואים רק טרנדים וגימיקים מונפצים שנשכח עוד שעה).
ומה קרה? התקף לב. אם פחדתי שאנשים הפסיקו לרצות לעצב חטפתי את הקונספירציה שפיתחתי בבום לפנים. זו לא קונספירציה אלא מציאות. 2 המותגים הציגו מערכות לבוש פשוטות מחויטות שואבות השראה מהמראה הגברי של פעם. כל אחת עם החידודים שלה. אך אולי הרגע המפתיע ביותר היה לראות שהמותג שממנו הכי חיכיתי לאדג' שבר מסורת של שנים ובלוק בוק שלו מופיעים… פרצופים. כן ב-vetements כבר כמה עונות שהדוגמנים עוטים מסכות וכך בעצם הופכים עלומים. אלא שגם כאן היה ניתן לראות כי אותה גרוטסקיות עוברת מהעיצוב הכולל לחייטות הקטנה.
בתעשיית האופנה לא היו מופתעים כמוני ודווקא מדברים על הסייקל שחוזר על עצמו ברגעי משבר
כך לדוגמא כתב תיאורטיקן האופנה והמרצה לירוי שופן פוסט בו כתב כי הניקיון שאנחנו רואים הוא תגובה למצב הכלכלי האופף את העולם ואת תעשיית האופנה בפרט. ואכן ניתן לראות כי למרות הרווחים שצברו בתי האופנה ב-2022. ממשיכה ההאטה במכירות והמצב הכלכלי העולמי הביא אנליסטים לפתוח את 2023 עם תחזיות רווחים עגומות למדי. כך ניתן להסיק שמדובר בניסיון "לפשט" את העיצובים בכדי שאלו יהיו הרבה יותר פשוטים למכירה ויפנו לקהל גדול הרבה יותר. ונראה כי הדבר עובד.
מגזין האופנה WWD פרסם כתבה שלמה בה ראיין קניינים לאתרי סחר וחנויות כולבו גדולות שהגיעו לשבוע האופנה לגברים במילאנו. המגזין שאל אותם מה הם חושבים על הנעשה בשבוע האופנה מילאנו. רובם הסכימו פה אחד שמדובר בקולקציות מסחריות שלא ראו כבר שנים. "בגדי הגברים חוזרים למחויטים הקלאסיים אבל בנינוחות ודיוק שמתאים בדיוק לקהל הלקוחות היוקרתי שלנו בנימן מרקוס וברגדורף גודמן" אמר למגזין ברוס פסק הקניין הראשי של נימן מרקוס וברגדורף גודמן. וזו כבר הוכחה מדעית – שלא מדובר במגמה עיצובית למטרות האומנות אלא מגמה למטרות רווח.
