בין אם באינסטגרם, בעיתונים או אפילו בטיקטוק נראה שכולם מדברים על מונח חדש הנקרא – Quiet luxury. מונח המתאר את הטרנד הכי גדול בתעשיית האופנה כרגע. כל אחד מגדיר אותו קצת אחרת אבל האמת שמדובר במהלך ממש פשוט שכבר דיברנו עליו פה במגזין בעבר. והיום נתנו לנו שם. אז מה Quiet luxury אומר? אנחנו פה להסביר בצורה הפשוטה ביותר…
Quiet luxury הוא תיאור לאסתטיקה שמתהווה במדיה בחודשים האחרונים. אבל דבר אחד בטוח מדובר בגל שסוחף את תעשיית האופנה כחלק ומסביר בצורה מאוד ברורה את "החזרה לפשטות" שדיברנו עליה לפני כמה חודשים בשבוע אופנת הגברים במילאנו. קוויט לאקשרי מתייחס לעיצוב מוצרי על שלא מצהירים על עצמם ככאלה. יש אלו שבוחרים לראות את זה כתיאור של "מצב רוח" או "אורח חיים".
מה הסממנים או האסתטיקה אליה ההגדרה מתייחסת?
כשאנשים מדברים על קוויט לאקשרי בתעשיית האופנה הם מתייחסים להפשטת ה"לוגואים" ו"המותגים" מהמוצרים. מתייחסים למוצרים או לוקים של המותגים הכי טובים בתעשייה שהם פשוטים, נקיים ובאיכות הגבוהה ביותר. רוצים להיות באופנה? הלוק שלכם צריך להיות איכותי וייחודי ולא כזה שצועק "לוגו" המוני.
בשנים האחרונות טרנד הלוגומאניה השתלט על כל חלקה טובה בתעשייה. בתי האופנה במטרה לייחד ולהפריד עצמם מפריטי אופנה מהירה עשו שימוש בשם במטרה ליצור הפרדה. לא מספיק שיש לך טי שירט ענקית, צריך להיות כתוב עליה בענק בלנסיאגה. ועדיף כמה שיותר גדול על כל מוצר שרק היה ניתן. אפשר לומר שקוויט לאקשרי היא תנועת הנגד המושלמת.
למה אני מתכוונת כשאני אומרת תנועת נגד?
כבר זמן מה יש שיח בתעשיית האופנה הבינלאומית שהאנשים העשירים באמת, אלו שקונים אופנה גבוהה מאסו בה. העשירים באמת, לא רוצים ללכת עם מעיל שעלה מאות דולרים עם לוגו ענק שהפך נדוש והמוני. הם מאסו בבגדי יוקרה שעולים הון אבל לא עשויים באיכות גבוהה באמת. ויותר מזה – הם לא רוצים להיראות כמו הכלל. כך נוצר מצב שהאנשים שבאמת יכולים לשלם עשרות אלפי דולרים על תיק מתרחקים מבתי האופנה שהפכו לנחלת הכלל.
בתי האופנה הגדולים והקונגלומרטים הענקים שמחזיקים בהם מכירים בזה ומעדיפים כסף על פני כל דבר אחר. כך אפשר לראות כיצד הקולקציות האחרונות הפכו קלאסיות יותר, מכירות יותר ושקטות הרבה יותר. לא מדובר בבחירה מאוד מפתיע שכן כמו שצוין כבר לפני כן כאשר העולם מהדק את החגורה. בתי האופנה צריכים להתמקד באלו שעדיין יש להם הרבה מה לבזבז ולא צריכים להתחשבן.
עולה השאלה – "אז איך ידעו שהחולצה שלי היא של דיור?" והתשובה מזקקת את המהלך כולו.
מי שידע, ידע. המטרה של התעשייה היא לחזור להיות יותר אקסקלוסיבית, יותר עילית. היא כבר כבשה את הרחוב ועכשיו הגיע הזמן לחזק את הקשר עם פסגת הפירמידה. עם אותם אנשים שלא צריכים לצעוק סלין (!) כי האנשים שמסביבם מכירים את הקולקציות ויודעים. מדובר בצעד שמחזק את ה"אקסקלוסיביות" אך באותה מידה גם מעודד את הקהל הצעיר להיות מודע לכל מותג. לא מספיק לקרוא שם של מותג על תיק. אם אתה תרצה באמת "לדעת" אתה תהיה חייב "להכיר" את הקולקציות והעיצובים.
כן יהיה מאוד מסקרן לראות אם הצעד הצליח להנחיל בדור האופנה הצעיר את ההבנה, ההכרה והבחירה באיכות על פני שם של מותג. והאם נוכל לראות אנשים מתלבשים יותר על פי הטעם האישי שלהם ולא בשביל להיות טרנדים?
