רונן חן הוא שם מוכר אצלנו בבית. כשגדלנו יצא לנו לא פעם להגיע לחנויות שלו, להכיר את הבגדים מקרוב, לראות את אמא שלנו לובשת אותם וגם לשמוע את המשפט הקבוע – "רונן חן הוא מעצב שאוהב נשים". קיבלנו ממנה לא מעט פריטים של המעצב על כולם אנחנו שומרות בקנאות. כל אחד ואחד מהם מספר את הסיפור יוצא הדופן של המעצב שהפך את היצירה והעשייה שלו לאבן דרך בתעשיית האופנה הישראלית.
לפני מספר חודשים יצא לנו להכיר אותו באופן רשמי ואני חייבת להודות שהתרגשתי (גם רעות) כאילו פגשנו את מלכת אנגליה. הדבר הראשון שהצלחתי לספר לו היה מה אמא שלנו הייתה אומרת. הדבר השני הוא שאני חייבת ראיון. וממש ככה הצלחנו לשבת ולראיין את אחד ממעצבי האופנה הישראלים הוותיקים והאהובים עלינו וללמוד על סיפור ההצלחה המרשים שלו ממש מקרוב…
ספר לנו קצת על עצמך ואיך בעצם הגעת לתעשיית האופנה?
"מגיל 14 ציירתי, חתכתי עשיתי תפאורות ואופנה לא היה הכיוון שלי. רציתי לעשות משהו עם קונסטרוקציות ובכלל חשבתי שאהיה נגר. ישר אחרי הצבא נרשמתי לבצלאל לעיצוב תעשייתי. ואז חברה אמרה לי שהיא נרשמה לשנקר, וחברה אחרת אמרה שהיא נרשמת לטכניון. אמרתי להן לרשום אותי גם, כל מה שהיה נרשמתי. בסוף יצא שלא התקבלתי לבצלאל אבל כן דווקא למחלקה לעיצוב אופנה בשנקר."
אז בכלל לא התכוונת להגיע לאופנה?
"לא, אבל אמרתי לעצמי יאללה אני אנסה את זה. זה לא שבבית מישהו תפר בגדים אבל הייתה לי ראייה אסתטית וחשבתי איך אני יהפוך את זה לפרודוקטיבי. הלימודים בשנקר זרקו אותי למים העמוקים של עיצוב אופנה ובגדים בכלל. הם מאוד מקיפים מכימיה של טקסטיל ועד לתולדות הקולנוע והלבוש. ואני שנזרקתי ישר מהצבא הכל התברר לי. התחלתי להבין שזה לא רק "יפה, לא יפה" "אוהב, לא אוהב". הבנתי שלעיצוב יש נימוק והסבר. שהוא צריך לשרת משהו, להימכר להיות בעל בשורה.
"במחלקה אז לימדו מקצוע – היית צריך להיות מעצב לתעשייה. היה צריך לעצב לייצור המוני פרופר, אז הכווינו יותר למקומות האלה. כל מי שסיים אז ללמוד בשנקר גם התברג בתעשייה אם זה בראש אינדיאני, קסטרו דברים כאלה. זה היה הייעוד. כשסיימתי את הלימודים פנו אליי מגדעון אוברזון. אני בכלל תכננתי לעשות טיול אחרי שנקר אבל לא מסרבים לכזו הצעה. ככה שלסיים שנקר שזה תיאורטי וישר לעבוד אצל מעצב עילית זה וואו. מה שלמדתי שם בשנה היה משמעותי יותר מכל השנים בשנקר."
אז איך הגעת לרגע בו אתה מקים מותג משלך?
"אחרי השנה שם ונסיעה למזרח חזרתי ורציתי לעצב בגדים יפים בטווח מחיר מאפשר. הייתי בן 25 ורציתי לעצב לבנות בנות גילי משהו שהן לא ימצאו ברשתות. אז התחלתי לתפור בבית בעצמי בגדים. הייתי מפעל של איש אחד הייתי קם מתכנן, גוזר ונוסע לתופרת שלי בבת ים. כשהדגמים היו מוכנים הייתי יוצא לחנויות ומוכר אותם. לפי מה שנמכר ידעתי מה מוצלח וככה עבדתי כמעט שנתיים. ואז אמרתי לעצמי יאללה פותחים קו. היה לי ממש עסק מתגלגל, מה שתפרתי מכרתי לחנויות וזה נתן לי ביטחון שאני יכול לעשות יותר. לאט לאט הוספתי מידות ואחרי שנה וחצי באומץ שאני לא מבין היום פתחתי חנות בשנקין."
איך אתה מתאר את החוויה הזו?
"לא היה לי ידע, מלאי, ניסיון או כסף. ממש כלום. אבל חשבתי לעצמי שככה צריך לעשות את זה. פתחתי את החנות שמעליה הייתה גלריה שהכילה את התופרת שלי מבת ים שבאה לעבוד אצלי. הייתי מציץ מלמעלה על הנעשה בחנות וקראתי לזה המאפיה. המוכרת שלי הייתה חד הורית ולא יכולתי להעסיק עוד מוכרת ככה יצא שאני עובד כמוכר החל מ-16. כך נוצר המפגש עם הלקוחות ויצא לי לשמוע ולהבין מהן מה צריך להתאים. תפרתי קצר, ארוך, גדול או חשוף יותר וזה לימד אותי מה הלקוחות רוצות. פתחתי את החנות ב-94 וכמעט שנה וקצת עבדנו ככה וזה היה קורס מזורז לתעשייה הזו."
מה אתה חושב שהשתנה בתעשייה מאז התקופה הזו? כי בוגרים רבים מתקשים לעשות את זה היום
"כל הסיפור שלי הוא נאיבי. לבוא בלי כסף ובלי ידע ולפתוח חנות? לתת משכורות? היום מעצבים שמסיימים שנקר מי מהם יכול לפתוח חנות? הכל יקר בטירוף. אז המחיר והנאיביות איפשרו יותר להתנסות. ב-'95 לדוגמא החלטתי שאני עושה ייצוא לחו״ל. עכשיו איזה ייצוא ואיזה חו״ל. חבר שלי הציע לי לנסוע להציג בתערוכה בלונדון. צלצלתי אליהם עם הפרטים שהוא נתן לי והם החזירו תשובה שלצערם אין מקום אבל שאני אבוא לבקר. אז קניתי כרטיס ללונדון ואחרי שבועיים הם התקשרו ואמרו 'מישהו ביטל אתה יכול להציג'. לא היה לי כלום. היה לי שש שמלות ארוכות בחנות אז ייצרתי אותן בדיוק גם בקצר ונסעתי להציג. הקניינים אהבו את הבגדים ואני חזרתי מהתערוכה עם הזמנות מיפן, לונדון, אוקספורד, שטוקהולם וקיימברידג'. חזרתי לארץ כאילו כבשתי את העולם."
שמענו שאתה מתרחב עכשיו שוב מעבר לים אחרי הקורונה.
"התערוכה ההיא היתה ההתחלה שהובילה אותי לאורך כל הדרך. זה התפתח והתפתח. פתאום היה לי סוכן באנגליה. ואז מכרנו כבר ל-60 חנויות ואז מצאתי סוכן בארה"ב. במשך 20 שנה מכרתי בגדים בכל העולם ואז לאט לאט זה הצטמצם עם השינוים הגלובליים. עד שהקורונה ממש חיסלה את זה. היום אני רוצה לצאת אל העולם אבל בשם שלי. לא למכור לחנויות אלא עם אתר איקומרס של רונן חן בח"ול."
אתה לא רואה חנויות בחול אלא איקומרס גלובלי? מה קהל היעד שלך מעבר לים?
"כן היום בזכות הניסיון שיש לנו הבנתי כמה קשה לנהל עסקים בשלט רחוק. אז אתר האיקומרס שעבד יפה לפני הקורונה והתפוצץ בזמנו ישרת גם את הקהל הבינלאומי. צברנו בקורונה המון ידע בזכות המכירות באונליין ועכשיו יש לנו את האפשרות לתת ללקוחה את החוויה המלאה הזו. עשינו גם מחקר מעניין, התחלנו בקידום באוכלוסיות יהודיות מעבר לים. ואז התרחבנו לערים שמכרנו בהם בעבר עם פרסומים דיגיטליים שונים של הקולקציה החדשה והודענו שעוד מעט האתר חוזר לאותו מקום. תוך שבועיים נרשמו 1000 נשים שרוצות אינפורמציה."
מעבר לאתר הבינלאומי סיפרת שאתה מתכנן לפתוח מותג חדש תחת קורת הגג של רונן חן, יכול לספר לנו עוד קצת פרטים? הוא יהיה חלק מהאתר הבינלאומי?
"הוא יהיה אחר לגמרי. לפני שנתיים וחצי פתחנו את אומה ועכשיו אמרתי לעצמי בא לי לעשות משהו מסחרי אחר. אמנם זה יהיה האנשים שלנו ובית האופנה שלנו והידע שלנו אבל הוא יהיה לייבל אחר שלא קשור אלינו. תיפתח לו חנות איקומרס משלו וחנות פיזית משלו. כל הקווים האלה הם הרצון שלי לפצח משהו ולהגדירו מחדש. אנשים חושבים שזה קל ויש לנו נוסחה אבל אני לא מרגיש ככה אני מרגיש שצריך להתפתח וללמוד.״
אם אתה בהתפתחות ולמידה מתמדת ספר לנו מה כן למדת על הלקוחה שלך?
"הלקוחה שאני פונה אליה, היא זו שנכנסת לחנות ולא מצפה להפתעה קיצונית. היא יודעת לאן היא נכנסת ותמיד היא מוצאת פריטים שלמרות שיש לה בגדים היא מרגישה שהיא חייבת אותם. בזכות הניקיון והמינימליזם אנחנו מדברים לקהל רחב מאוד של אנשים. אנחנו חוצים גילאים מידות גוף ובגלל זה הם נמכרים גם טוב בחו״ל."
אז למה צריך לפתח עוד מותגים? כי אם אתה ממשיך לחקור זה אומר שאתה עדיין בודק אותה.
"אני חושב שהלקוחה שלנו צריכה בגדים שידגישו את הנשיות שלה, שיחמיאו לה. שיהיו לה נוחים ונעימים ללבישה וישרתו אותה כראוי עם חיי מדף מאוד מאוד ארוכים. לא כל קולקציה היא מהפכנית אלא מתעדכנת ומשלימה את זו שהגיעה לפניה. המותג החדש יהיה יותר פשוט. אחר."
אם אתה פותח עוד לייבל וממשיך לפתח פה אופנה, זה אומר שאתה מאמין בתעשייה המקומית והלקוחות.
"הרבה אנשים מספידים את תעשיית האופנה. "לא צריך, יש מספיק בארון מספיק בעולם". איפה שהוא תמיד יש את הקו הזה בין אנחנו לא רוצים לייצר סתם ולזהם לבין ייצור בסדרות קטנות ועם חייי מדף מאוד ארוכים ועובדה שאנשים כן צריכים את זה. המותג החדש לדוגמא יהיה בסיסי עם חיי מדף מאוד ארוכים. הוא יהיה בייסיק איכותי שאנשים צריכים אני חושב שזה משהו שהוא בסיסי וזה מחזק את הצורך."
על המותג החדש מבית רונן חן כמובן נספר לכן ולכם בשנייה שיהיה לנו עוד מידע. עד אז מזמינות אתכן לעקוב אחרי המותג ולראות בעצמכן את האימפריה שנבנתה ב-10 אצבעות…
