בעולם בו ענקיות האופנה מכחידות תעשיינים עצמאיים ומלאכות יד עתיקות, לכתה של רות דיין צריך להוות תפנית בעלילה. הרבה פעמים יוצא לנו לשמוע על האנשים והמותגים שמהווים את עמודי התווך של עיצוב האופנה הישראלי. אך נראה שאלו נעלמים בשנים האחרונות ובדרך סודקים את תדמית תעשיית האופנה הישראלית שממילא דועכת בעשור האחרון. פטירתה של מייסדת המותג המיתולוגי משכית, הוא אמנם עוד רגע כזה אבל סיפורה צריך להוות לנו הצעירים השראה ולעודד אותנו להחיות את התעשייה המקומית.
כששואלים לסימני ההכר של עולם האופנה הישראלי אי אפשר שלא להזכיר את משכית. בית האופנה שהוקם בשנת 54׳ על ידי רות דיין היה ועודנו סמל לעיצוב ישראלי.
דגמי המותג, הוכתרו בתערוכה מקום לאופנה שהוצגה בשנה שעברה במוזיאון ישראל, כאבני הדרך של העיצוב הישראלי. דיין שהייתה מדריכת עולים בקום המדינה ונשלחה ללמד גידול ירקות, זיהתה מהר מאוד אופק תעסוקה חדש שיעזור לשמר את מלאכת היד של העולות שהגיעו ארצה ובאותו הזמן גם להכות שורשים במדינת ישראל הצעירה.
עם הקמת מותג הטקסטיל הממשלתי, פנתה דיין למעצבת פיני לייטרסדורף. לייטרסדורף, שהפכה למעצבת הראשית של משכית, הצליחה לייצר קו עיצוב אחיד, מודרני וברור המשקף את רוח אותה תקופה. קו שמייצג עד היום את מדינת ישראל ומחזק את המארג החברתי והיצרתי העשיר שיש לה להציע. קו כה מודרני, שקשה לפעמים להאמין שנוצר אי שם בשנות ה-50. בשיאו העסיק בית האופנה יותר מ-400 עובדים שייצרו ועמלו על פריטי המותג בכל חלקי הארץ. באותה התקופה גם הציג תצוגות ברחבי העולם ומכר את עיצוביו לחנויות היוקרה הטובות ברחבי העולם.
בית האופנה נסגר ב-1994 אך קם לתחייה ב2013 ע״י המעצבת שרון טל. טל חזרה לארץ, אחרי שנים בהן עבדה בבתי האופנה הגדולים בעולם ורצתה לייצר משהו מקומי.
בראיון ל-Ynet סיפרה כי היא לא רצתה לייצר משהו כמו משכית, אז החליטה ״להחזיר את החברה שייצגה את ישראל בכבוד בעולם״. דיין הייתה חלק בלתי נפרד מהעשייה של המותג המחודש ועבדה בצמוד לטל בשנותיו הראשונות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהציעו לדיין להחיות את המותג, אלא שהחיבור עם טל היה אחר מההצעות הקודמות ולכן רקם עור וגידים. "היכולת שלי היא למצוא את האנשים הנכונים והמקצועיים ביותר בעולם, ולחבר ביניהם. זה מה שעשיתי גם במשרד העבודה 30 שנה.״ אמרה דיין על החיבור עם שרון טל באותו ראיון.
בעוד חודש הייתה אמורה דיין לחגוג את יום הולדתה ה-104. מעבר להיותה עמוד תווך בתעשיית האופנה הישראלית היא הייתה גם פעילה חברתית, שותפה בהקמת ״וראייטי״ ואשתו הראשונה של משה דיין. "אישה שהפכה לאגדה ישראלית עוד בחייה. סיפורה הוא תמצית התגשמות החלום הישראלי והציוני. אשת מופת ומודל לחיקוי לדורות של יזמים. אישה שידעה מהו טוב טעם והיטיבה לנסח אותו בגזרות ובבדים, שיצירתה מחוברת לזמן ולמקום המיוחד הזה שכולנו אוהבים עד עומק הלב.״ ספד לה נשיא המדינה רובי ריבלין בהלוויתה.
פועלה תועד במגוון רחב של דרכים, החל מספרים, תערוכות וכן גם סרטים. ״היא הייתה מהדור שעדיין האמין שמשהו טוב יכול לקרות במדינה הזאת״ אמרה עליה דינה צבי ריקליס, שהפיקה את הסרט התיעודי אודותיה ״ביג מאמא״, לכלכליסט. זו לדעתי צריכה להישאר מורשתה לתעשיית האופנה כולה. דיין הייתה אישה של חזון שהצליחה לחבר בין תרבויות וליצור אומנות בין דורית בתקופה בה לא היה הרבה. לקחת עולים חדשים שלא ידעו לתקשר ולחבר יחד איתם יצירות מופת שעד היום מגדירות את העיצוב הישראלי כולו. היום ב-2021 יש לנו כל האמצעים להמשיך את דרכה ולהפוך את פועלה לנר לרגלנו. לזנוח את הפסימיות ולהאמין שמשהו טוב עוד יכול לקרות פה.
