מעל 20 שנה עברו מאז פרצו הפרסומות הנועזות של טום פורד לעולם. מעל שני עשורים בהם מודל השיווק שהשתמש בעירום ובהחפצה נשית הפך לטאבו. המון קרה, המון השתנה ונראה היה שעל שלטי חוצות לא נראה יותר סצנות מעוררות זעם הכוללות נשים וגברים לא פעם חשופים לגמרי. ואז הגיע קמפיין קולקציית החורף 2024 של SAINT LAURENT.
נראה כי אחד המשפטים הכי מיושנים בעולם זה שהיה מעיין הסבר אגבי בתעשיית האופנה והשיווק חזר לחיינו. מדובר על המשפט או צירוף המילים בעצם "סקס מוכר".
היה זה המעצב טום פורד שאמר בראיון כי "כשסקס יפסיק למכור, גם אנחנו". טום פורד כמובן נחשב לאחד המעצבים הנועזים מהעשורים האחרונים. זה שהמציא את החוטיני כאביזר אופנה ואולי היה הראשון "להחפיץ" על מסלול – גבר. בתחילת שנות האלפיים נראה היה כי המגמה בתעשיית האופנה היה בדיוק זה – סקס. הבגדים הפכו קטנים וחושפניים יותר ובהתאם הקמפיינים ששיווקו אותם היו נועזים ועוררו פעם אחר פעם סערה.
בעוד היו מגוון קמפיינים "נועזים". הגדולים והזכורים ביותר הם כמובן, פרסומת החוטיני של גוצ'י מ-1997. קמפיין שיער הערווה של גוצ'י מ-2003 שנאסר לפרסום באינספור מדינות. וקצת יותר מאוחר יותר גם את קמפיין "האונס" של דולצ'ה וגבאנה מ-2007. זה שהיה אולי הכי נפיץ בעיקר בזכות הוויזואליה שאי אפשר באמת "לפרש" לא נכון.
אבל אז הגיע עידן METOO והאופן בו תעשיית האופנה שיווקה לנשים השתנה מקצה לקצה.
מהפכת ME TOO שינתה את האופן בו תעשיית האופנה ועולם השיווק שסובב אותה מתייחס לנשים. היה ברור כי קמפיינים לבגדי יוקרה המדמים סצנות אונס לא יעברו בשתיקה. בהתאם גל חדש של פמיניסטיות צמח וראינו כיצד הצרכניות דורשות מהתעשייה אינקלוסיביות. במשך כמה שנים טובות ראינו איך תעשיית האופנה יישרה קו (למעט דולצ'ה וגבאנה כמובן) ורכבה על גלי ה"אינקלוסיביות" עד כמה שרק היה ניתן. נראה היה שעידן חדש בפתח.
אלא שבשנתיים האחרונות אנחנו רואים סיבוב פרסה מובהק. הטרנד האינקלוסיבי עבר, המכירות ירדו ויש לאמץ גישת שיווק חדשה. כזו שתוציא את התעשייה מהחול הטובעני בו היא מוצאת את עצמה. ונראה שברגע המשבר הכי גדול של התעשייה מאז שנוסדה, היא חזרה לבסיס. סקס מוכר. למה אני אומרת את זה? רק צריך להציץ בקמפיין החורף החדש של SAINT LAURENT.
בשבוע האחרון יצא לאוויר העולם קמפיין החורף 2024 של בית האופנה תחת המעצב הראשי אנתוני וקרלו.
במשך שנים, למרות התנועות והטרנדים שציינו קודם לכן עשה בית האופנה הצרפתי – סקס. כן, תחת ניצוחו של הקריאטייב דירקטור הקודם הדי סלימאן המשיך בית האופנה SAINT LAURENT לעצב "רזה, חשוף ושחור" גם למרות התנגדות מבחוץ. מחליפו בתפקיד אנתוני וקרלו המשיך את הקו וכעת נראה שהוא לוקח את הדבר צעד אחד רחוק יותר. בקמפיין החורף החדש מצולמים דוגמנים כאשר לצידם גברים עירומים לחלוטין. הקמפיין שואב השראה מציוריהם של המאסטרס – מיכלאנג'לו, קרוואג'יו מונה ועוד. המטרה ברורה – להקביל את המוצרים של בית האופנה ליצירות המופת של האמנים הגדולים בהיסטוריה.
במקביל להשקת הקמפיין הוציא בית האופנה גם ספר צילומים מיוחד אותו צילם הנריק פואין. ובו מפורסמים בקנה מידה בינלאומי בסצנות אינטמיות בבגדי המותג. בחשבון האישי של וקרלו שהעלה חלק מהצילומים אותם ביים רואים את השחקנית זואי קרביץ כשחלקה העליון חשוף לחלוטין. בתמונה אחרת היא יושבת על ספה הפוכה ופורשת את רגליה בצורה אומנותית אמנם אבל לצדדים.
הצעד הזה כמובן לא מגיע בחלל ריק. בשנה האחרונה אפשר לראות איך הסקס השתלט על התרבות. החל ממוזיקה ועד לאופנה.
כך לדוגמא, אפשר לראות כי 2 האמנים המצליחים בעולם כעת הם טרוי סיוון וסברינה קרפנטר. שניהם צעירים, יפים ומוכרים בהופעותיהם – סקס. בתעשיית האופנה אפשר לראות כיצד אחד המותגים הצעירים הכי מצליח בעולם מבוסס על סקס. אני מדברת כמובן על המותג המוצלח והאהוב עלי מאוד לודוויג דה סאן סרנה. אשר התפרסם עוד בקורונה בזכות תחתוני הקשירה הקטנטנים לגברים שלו.
אבל עולה השאלה – האם יכול להיות שאנחנו חוזרים בזמן מהר מידי? האם האופן בו תעשיית האופנה האולטר המהירה מייצרת להיטים גורמת לאופנה להחליף אג'נדות מהר יותר מגרביים? או שבעצם אופנה היתה מאז ומתמיד רק – מה שהצרכן ישלם עליו באותו רגע?