“מחירים נהדרים ובגדים שיצטלמו יפה באינסטגרם”. ככה תואר מותג האופנה הבינלאומי BOOHOO במגוון הכתבות שקראנו בשבועיים האחרונים על כניסתו לשוק הישראלי. אין מה לעשות אנחנו אנשי העידן המודרני נמשכים להצלחה משכרת חושים. גם אם BOOHOO הוא עוד מותג אופנה מהירה שעושה רווח על תרבות ה״צילמתי, זרקתי״. אבל האם שווה לנו למכור את הערכים שלך ולתת יד למותג שרק בשבוע שעבר נחשף שמעסיק עובדים בתנאי עבדות? קראו עד הסוף ואחר כך תגידו לי אם עדיין בא לכם לקנות…
בואו נתחיל מהטוב. כן, הסיפור של בוהו הוא מאותם סיפורי סינדרלה קפיטליסטיים שאנשים חולמים עליהם.
משפחת קאמאני שברחה מקנייה כדי להתחיל חיים חדשים. בבריטניה פתחה דוכן קטן למכירת תיקים בשוק במאנצ׳סטר. משם גדלו למכירת טקסטיל ולאחר שהפכו לסוחרי טקסטיל ידועים (מכרו לפריימארק ועוד חברות גדולות אחרות). הבן העסיק מעצבת אופנה צעירה שעזרה להפוך את מפעל הטקסטיל למעצמת אופנה בינלאומית. מעצמה שמוכרת היום ג׳ינסים בפחות מ-10 פאונד ושוויה… המון… אז איך מותג בסדר גודל כזה מצליח למכור גם בעידן הקורונה? לשמור על מחירים ״נהדרים״ ולהגיע לשווי של 3.2 מיליארד פאונד?. הוא הורס את הסביבה, מתדלק את תרבות הצריכה ועל הדרך גם מעסיק עובדים בתנאי עבדות. כן שמעתם נכון, עבדות.
לפני כשבוע התפרסמה כתבה חוקרת ב״סאנדיי טיימס״ הבריטי שמצאה. כי עובדי המפעל שמייצר את מוצריה של ענקית האופנה BOOHOO עובדים בתנאי עבדות.
העובדים מרוויחים בממוצע 3.5 פאונד לשעה והם המשיכו לעבוד במפעל בצפיפות ובלי אמצעי הגנה גם כאשר העיר נמצאה בעוצר עקב מחלת הקורונה. 25 עובדים, נדבקו ולמרות זאת נדרשו להגיע לעבודה כרגיל. בתחילת השנה התחייבה החברה לבדוק את כל הספקים שלה ולוודא שכל המוצרים שהיא מוכרת. מיוצרים על ידי יצרניים שמחויבים לעמוד בדרישות של המותג בכל הנוגע ליחסי עבודה ואנושיות.
אלא שעכשיו התברר בעקיפין שלא רק בעיית ההעסקה בתנאי עבדות נחקרת במשטרה אלא גם הקשר של משפחת קמאני למפעל. היו אלו שטענו כי המפעל עובד תחת חברת קש של המותג. BOOHOO מסרו תגובה רשמית בה טענו כי אותו מפעל אינו עובד איתם ולא נמנה בין הספקים המוצהרים של החברה. מארי קריא חברה בפרלמנט הבריטי שעוסקת במיגור התופעה של סדנאות יזע מסרה בתגובה שלמרות המאבק שהם מנהלים במפעלים מהסוג הזה ״המפעלים נפתחים כל פעם מחדש לאחר שסוגרים אותם, תחת שם אחר ולפעמים אפילו רק בבניין ממול.״
יש לציין שאם מגפת הקורונה לא פגעה במכירות של ענקית האופנה המהירה, התחקיר, דווקא כן. בחודשים שבין מרץ למאי השנה גדלו המכירות ב-45% מאותה תקופה בשנה שעברה ועמדו על 462$ מליון פאונד! ב-26 ביוני הודיעה מועצת המנהלים שאם יצלחו מנהלי החברה (קמאני האב ובנו) לשלש את שווי החברה ב-3 השנים הבאות הם יזכו לקבל סכום של 150 מליון פאונד שהוצעו לה כתמריץ. אז איפה ״הפגיעה״ אתם שואלים? החברה הפסידה 1.8 מליון פאונד משוויה רק ביומיים שלאחר פרסום התחקיר! קמעונאיות גדולות החליטו לא למכור יותר את מוצריה של החברה אצלהם בחנויות האינטרנט. NEXT הורידה את כל פריטי החברה מהאתר שלה לפני שבועיים ואילו ASOS וגם Zalando הורידו את Boohoo מהמדפים בשלישי שעבר. אושיות רשת רבות שהיו קשורות למותג או ייצגו אותו בעבר פנו לרשתות החברתיות הבטיחו שלא יקחו יותר חלק בפרסומים או קידומים של המותג וקראו לעוקבים שלהם ומשתמשי הרשת השונים להפסיק לרכוש אצלהם.
אז איפה זה משאיר אותנו? אנחנו הצרכנים הישראלים אוהבים לקנות בזול והרבה.
כולנו מכירים את הישראלים שיוצאים מפריימארק עם הררי פריטים שקנו בכלום כסף. כולנו מכירים את גאווה הזאת שיש לנו כשאנחנו יודעים שעשינו ״עסקה״ טובה. כמה אנחנו אוהבים להגיד, ״נחשי בכמה קניתי?!״. אבל זה הזמן להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שכניסה של עוד ענקית כמו BOOHOO לשוק הישראלי היא לא סיבה למסיבה, היא בעצם עוד צעד אל עבר הכחדת כדור הארץ. עוד צעד שמקשה על תעשיית האופנה הישראלי. עוד צעד שמתדלק את תרבות הצריכה ומונע מאיתנו ללמוד להתנהל נכון יותר למען התעשייה והעולם שלנו.
אז מה אני מבקשת? שנבחר באיכות על פני כמות. שנבחר באופנה ישראלית ולא בינלאומית, שנבחר בייצור מקומי על פני סדנאות יזע. יש להבין שמאחורי כל פריט שאנחנו קונים בזול (והכי גרוע – זול מאוד) עומד לרוב אדם שתפר/ה אותו בתנאי עבדות ולא קיבל/ה שכר הוגן.
