מה לא נאמר על שחר אבנט? שהיא הלבישה את ביונסה וזנדאייה, שהיא ממציאה את עצמה מחדש עבור הקהל החרדי, ששמלות הכלה שלה הן איקוניות. היא מצדיקה את כל אלו בתצוגה האחרונה שלה שהתקיימה אתמול (ראשון) בשבוע האופנה קורנית FAC תל אביב 2023. אבל גם הוכיחה כמה חשוב להיות בן אדם כדיי לעשות אומנות
הקהל הישראלי מאוהב, ואבנט קטפה הצלחות מרשימות לא פחות גם בזירה הבינלאומית.
ב-2016 סיימה אבנט את לימודיה בשנקר, וכבר ב-2017 השיקה את מותג ההוט קוטור שלה. ההצלחה לא איחרה להגיע. ונראה שהרגישות שלה, מומרת בחוש שישי לתוך הבגדים, ונותנת לה את האפשרות לקחת את הצופים את האקסטרה מייל בחוויה של אופנה. הרגישות הזו מאופיינת גם בלהיות בן אדם אמיתי – וזה גם היה הכוח האדיר של התצוגה האחרונה שלה.
בישראל הכל קטן. זו מדינה קטנה שכולם מכירים בה את כולם ובוודאי שתעשיית האופנה וכל קהילה אומנותית אחרת מתנהגת דומה. זה טוב, זה רע, זה פשוט מה שזה. כשהגעתי לתצוגה של אבנט התיישבתי (נשבעת שבדקתי את המקום שלי כמה פעמים!) בין שני גברים מבוגרים. את האחד הכרתי מעבודה קודמת. הוא פרש עכשיו מהבנק שבו עבד רוב חייו וסוף סוף יכול לפנות את הזמן הזה לעיסוק באופנה ועיצוב. מצידי השני ישב גבר מבוגר אחר שאמר לי "אם את צריכה, אני אזוז. אני לא יודע מה המיקום המדויק שלי פה.". אמרתי לו שאותו דבר לגביי. והוא אמר לי בהתרגשות: "אבל אני אבא של שחר, אז אני בסדר עם זה".
הבנתי שאני מוקפת במשפחה של שחר, שקיבלה גם נוכחות משמעותית בתצוגה הקודמת שלה בשבוע האופנה, ובכלל.
התצוגה נפתחה בהקלטה של שחר יחד עם מסך של אנימציה שהתכתב עם הבגדים שהיו עתידים להגיע. שחר דיברה על התהליך שהוביל אותה לבחור ולעצב את תצוגה זו. בשנה שעברה, התצוגה עסקה באימה שנפטרה. והשנה, נולד לה בן. היא חשבה לעסוק בלידה ובקשרים של גוף-נפש, אבל עם הזמן, הנושא התרחק ממנה. לאחר מכן הגיע גל המחאות – שהוביל אותה לחשוב על נשים, על צדק, על ערכים ועל ייצוג. אני חושבת שהתצוגה בסוף הייתה קצת הכל מהכל. אי אפשר לברוח מהאקלים המפחיד במדינה, וכך גם אי אפשר להתנתק מהקהילה שאת חיה בה. מהמשפחה, מהחברות, מכל האנשים שבשבילם את רוצה עתיד טוב יותר.
"שחר היא הבת זקונים שלנו. אני אוהב כל מה שהיא עושה ואני מאוד גאה בה. הייתה תמיד מקסימה וגם תמשיך להיות כזאת." -נתן אבנט, אבא של שחרכשהטקסט ששחר הקריאה נגמר, החלה התצוגה. אורטל עמר צעדה בכריזמה שגרמה ללב שלי ליפול בשמלת כלה מלאת חיתוכים ושיפולים. הבד זרח באור של התצוגה ואני לא יכולתי שלא לשים לב להתרגשות שקרתה סביבי. שהדביקה אותי גם. כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה כמה כוח היה לבגד הזה. לשמלת הכלה הזו. שלובשת אותה עכשיו אישה שהנישואין והגירושין שלה היו מתוקשרים לחלוטין אבל היא קצת נולדה מחדש עכשיו. והיא לא צריכה אף אחד כדיי להיות מי שהיא.
הדוגמניות החלו לצעוד ושמלות הכלה שטפו את המסלול בגזרות שונות. בין מי שצעדו זיהיתי רבות ששמחתי לראות.
את שי זנקו שכיכבה לאחרונה ב-30 מתחת ל-30 של פורבס, ולבשה שמלת תחרה ורודה צמודה עם שרוולים שנועדו לעשות כיף בעולם. את אליה הוף, שלבשה שמלת כלה אגדית לגמרי. וכך גם את פיי ז'קיטה עם שיער טבעי קצר. הסיי היה ברור – כולן יכולות ללבוש את הבגדים של שחר אבנט ולהיות נסיכות וכלות מסיפורים חדשים שנשים כותבות עבור עצמן.חייתי את הפנטזיה הזו ממש חזק ובזווית עיניי כנראה אחד מאחייניה של שחר אבנט, יושב על ברכיו של אביה ומצביע על הדוגמניות הצועדות. ובנה מחכה לה בידיו של אביו ממש בסוף המסלול…
השמלות ומערכות הלבוש היו מעניינות גם בפני עצמן. בפתיחת התצוגה, אבנט דיברה על השינויים בעולם האופנה בעקבות הרשתות החברתיות.
לתחושתה, משהו בעולם האופנה מקצין ומחפש פרובוקציה שתצטלם טוב. איך בעולם ותחרות שכזו, אפשר ליצור בגד מכובד, לביש, מתוחכם, שמטרתו להחמיא ולשמח. וזאת בלי להיבלע בתוך האינטנסיביות הזו של העולם החדש והדיגיטלי? קודם כל, כנראה שצריך לקחת צעד אחורה ולזכור שבגד זה בגד. אבל המהלך המעניין של אבנט, בעיניי, היה דווקא לשלב יופי קלאסי, אידיאליסטי שגובל בקיטש, עם אלמנטים לא צפויים. להפגיש קרעים ושברים עם סאטן לבן ונצנצים, למשל. להפגיש מחוך עמוק שמסתיים כמעט באיזור המפשעה עם ירוק בוהק וזרחני. המפגשים האלו – של קיטש עם טוויסט היו גם מרהיבים בשילובים שלהם. אבל גם מסרו, בשקט בשקט, את המסר הגדול של התצוגה הזו – דמוקרטיה. האפשרות של חיים משותפים זה לצד זה והקסם שנוצר בתוך פשרה וסבלנות.
הצטרפו אלינו ללייב משבוע האופנה בעמוד האינסטגרם של המגזין וגם תוכלו לראות וידיאו סיכום של כל התצוגות הכי שוות כאן
