ממש עוד רגע וקולקציות הגמר של הסטודנטים במחלקות השונות לעיצוב אופנה בארץ יזכו לראות אור. שנייה לפני פגשנו אותם והתרשמנו מהתהליך והדגמים הסופיים. שמענו איך הייתה חווית היצירה והבאנו לכם הצצה ראשונה לסקיצות של קולקציות. היום נציג לכן 5 קולקציות שיוצגו ביום חמישי בערב בתצוגה של בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה שנקר.
קולקציית ״אני אוהבת אותך אמא – לזכרה של חני גלילי״ של בוגרת המחלקה מעיין גלילי
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"הפרויקט ״אני אוהבת אותך אמא״ הוא פרויקט בסימן אופנה אחראית ומקיימת, שמוקדש לזיכרון והנצחה של אמא שלי היקרה, שנפטרה לפני שנתיים ממחלת הסרטן. בפרויקט החלטתי לגעת מקרוב בשאלות הקשות לי ביותר, השאלה איפה את אמא? כאות לעובדה שלא תראה אותי לעולם מתחתנת ביום מן הימים, שאלות של למי אתן פרחים שהכל כל כך אפור? מה אעשה עם בגדים שנשארו? ולמה הדמעות לא מפסיקות, ואני זקוקה לעוד ממחטות טישו. דרך עיצוב הקולקציה, ושימוש בבגדיה של אמי, אני נאחזת דווקא בחיים ומנהלת יומן זכרונות של אם ובת. באמצעות הבגדים החדשים שאני יוצרת, משתלבות אני והיא למפגש בו אנחנו שוב יחד, ממקום של הומור צבעוני מלא בכי וגעגוע."
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם האהוב עליי מהקולקציה הוא הדגם של החצאית השחורה שאפילו קיבלה שם חיבה ״גריזלדה״. הדגם הזה התחיל מהשראה של שמלת מחוך של אמא, שממנה יוצא קלוש שחור. ומהמשפט הקבוע שלה ״תקחי מטריה מעיין, אמרו שירד היום גשם!״ (גם בימים שהכי לא היה צריך). במדידת הטואלים, הכנתי חצאית גדולה ודרמטית מבד ניילון של מטריות, ואפילו הייתי דיי מרוצה ממנה.
לאחר המדידה ניגש אליי שלומי ענתבי המרצה הטכני שלי שדחף אותי לחלום יותר רחוק ממה שדמיינתי. ואמר ״גריזלדה עומדת לגדול מעט, ולך יש הרבה מאוד עבודה תתכונני״. במשך שעה הוא ישב ושרטט בצורה מושלמת גזרה של פאנל אחד מתוך 12. ואל השרטוט הדבקתי מטרים על מטרים של נייר גזרה כדי ליצור חצאית שאורך המכפלת שלה יהיה 178 מטרים. מצאתי בד כמו של מטרייה, ממלאי של dead stock, ומשם במשך חודש ימים הייתי עסוקה רק בלחבר עוד ועוד ועוד חתיכות כדי ליצור את החצאית הזו. שבאה להראות שאין יותר מטריה. ויש איזה שהוא שובל של גשם שחור וסוחף, מעין חורף גשום שלא נגמר."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"בהכנת הפרויקט נפגשתי עם לא מעט אתגרים, העיקרי מכולם היה באמת לקחת את זוג המספריים ולהתחיל לפרק את בגדיה של אמא שלי. כל בגד היה תזכורת להמון חוויות ורגעים שחלקנו, והיו ימים שזה ממש גרם לי לעצור עבודה ולברוח לכרית. בנוסף את פרויקט הגמר שלי החלטתי לתפור לגמרי בעצמי, העלויות של תפירה חיצונית של עורות היו גבוהות עבורי, והאמת גם הייתי מידי שתלטנית, ולא יכולתי שאף אדם יגע בדברים האלה חוץ ממני. הכל היה רגיש מדי, וכך מצאתי את עצמי תופרת ממש מסביב לשעון בכל יום, מחוררת אלפי ניטים, דופקת בפטיש את הניטים והופכת רשמית לשכנה השנואה בבניין."
קולקציית "Fluid Forms" של בוגרת המחלקה תמר אלבז
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"את הקולקציה עיצבתי ופיתחתי כתגובה לשדה המחול המהווה מרחב לגיטימי לשינוי, עיצוב ועד פגיעה בגוף. באמצעות הפרויקט רציתי לשאול איך מצליח עולם המחול לשמור על דימוי של מרחב אסתטי וחיובי, תרבותי ואנושי, נאיבי ואוטופי ואינו מתפרש כפי שהוא באמת – כמדיום פוגעני. דרך עיצוב הקולקציה, רציתי לבחון מחדש את מערכת היחסים בין גוף, תנועה ומרחב. לחקור את הגוף בתנועה ולברוא מערכת יחסים טרנסגרסיבית בין הגוף לבגד. לעסוק בהשפעה של תנועה על הבגד ולדון במתח בין בגד כאובייקט סטטי לבין בגד המונח על גוף ומבטא את התנועה שבו. הקולקציה מורכבת מחמש מערכות לבוש, אשר כל אחת מהן, בוחנת מחדש את פרופורציות הגוף ומעלה תהיות ושאלות בנוגע לטשטוש הגבולות בין הגוף והבגד וכן יוצרת קיום של גוף חדש."
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם האהוב עליי בקולקציה הוא דגם העשוי כולו מעור, בצבע חום כהה. הוא מורכב מחצאית, מחוך, כפפות וג׳קט עליו נעשתה עבודת דיגום בתפירה ידנית, על מנת לרפרר למראה העור המקומט ולתת תחושה של תנועה בבגד גם כאשר הוא מונח כאובייקט סטטי. אני חושבת שהדגם הזה הוא זיקוק של כל הקוקלציה והשפה העיצובית שלי. אני מרגישה שהצלחתי לייצר בו בגד שהוא פונקציונלי ולביש אך בו בזמן אומנותי וקונספטואלי. שספציפית בדגם הזה הצלחתי להגיע לאיזון המדוייק אליו שאפתי כל התואר והוא מציג אותי כמעצבת בצורה המיטבית ביותר."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"החלק המאתגר ביותר ביצירת הקולקציה היה להבין איך אני מזקקת ארבע שנות לימוד לתוך פרוייקט אחד. במהלך התואר התנסתי בקורסים שונים, טכניקות שונות, עיסוק שונה בחומרים. בפרויקט הגמר הייתי צריכה להחליט מה מתוך כל מה שלמדתי, חקרתי והתנסתי נכנס לקולקציה. החלטות זה תמיד דבר מורכב על אחת כמה וכמה בפרויקט הגמר שהוא השיא של התואר. והרגע עליו חלמתי במשך ארבע שנים. אז כל החלטה מרגישה משמעותית ודרמטית. בנוסף, בשנה האחרונה למעשה זאת הפעם הראשונה שאנחנו מתמודדים עם האתגר של לעצב ולבצע קולקציה שלמה. ועל כן זה היה מלווה בהמון קשיים, כל החלטה על דגם אחד משפיעה למעשה על הקולקצייה כולה, מה שהופך כל החלטה למורכבת יותר."
קולקציית "TILL DEATH DO US PART" של בוגרת המחלקה שרה הלפרן
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"בשנה האחרונה סבבו חיי סביב: חתונה ומלחמה. חתונתי נדחתה עם פרוץ המלחמה וארוסי נלחם בעזה. האופוריה הפכה לדאגה קיומית. "השיגעון" של הווייתי ככלה נעצר בבת אחת עם הטירוף של המלחמה.
המצב הביא אותי להתבונן על כל ״שיגעון החתונות״, במבט ביקורתי וציני. הפרויקט שלי עוסק באבסורד של הכלה אל מול האבסורד של המלחמה. המצב הסוריאליסטי בו הייתי נתונה, הוביל אותי לעיצוב קולקציה המשלבת את עולמות המלחמה והחתונה בצורה על מציאותית, מופרכת ומוגזמת. עסקתי בשאלה: כיצד מתבטא האבסורד וחוסר ההיגיון באופנה? חיפשתי אחר קו השבר והדבר בא לידי ביטוי בקולקציה בחיתוכים ובעיוותים של פריטים מוכרים מעולמות הערב. לצד פריטים מעולמות הצבא. מעילי טרנץ׳, מעיל טייסים ומקטורנים מחויטים."
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם האהוב עלי בקולקציה היא שמלת מעיל הטייסים, ה-BOMBER JACKET. דגם ששואב השראה ממעילי הטייסים אך הופך מוגזם בצללית שלו. את המעיל הגדול והמגושם המשויך לעולמות הצבאיים, עידנתי בעזרת שילוב של אלמנטים עיצוביים ממחוכים. יצרתי סילואטה נשית בעזרת מותן צרה וההדגשה בירכיים כאזכור למחוכים התקופתיים מראשית המאה ה -16. שילוב המחוך בדגם הוא שילוב סוריאליסטי בין הרצון לעדן את הצללית מצד אחד לבין המוגזמות של הצללית של שרוולי המעיל. אני מרגישה שדגם זה מבטא בצורה הכי מדויקת אותי כמעצבת ואת הקו שלי."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"זו שנה מלאה באתגרים, ולאורך הדרך המון דברים לא קורים בדיוק בצורה שרצינו. אבל אני חושבת שהדבר שהיה לי הכי מאתגר ומלמד זה ללמוד לשחרר לפעמים מדברים שדמיינתי ולזרום עם התהליך. ואני יכולה להעיד שהדברים הכי מוצלחים היו הדברים שקרו בטעות ולא כמו שתכננתי. החוכמה היא לדעת לפעמים לזרום עם הדרך. וככה מגיעים לדברים מעניינים ולא צפויים. כמובן שהגעתי לתובנות האלה בזכות ובהנחיית המנחה- שהיתה גם קואצ'רית השנה – אירה גולדמן ואני מוקירה לה תודה ענקית על כך!"
קולקציית "איש רגיש מאוד" של בוגר המחלקה נדב בן דוד
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"מקור ההשראה לקולקציה שלי מתחיל בהתמודדות שלי כאדם רגיש מאוד עם המציאות הקשוחה אשר נשלטת על ידי קוד הטרונורמטיבי. כאשר כל חריגה ממנו מותנית במחיר אישי. ״אדם רגיש מאוד״ הוא מונח פסיכולוגי המתאר אדם בעל תכונה מולדת של רגישות גבוהה בעיבוד חושי. אנו יכולים לעבד מידע חושי בצורה יותר עמוקה ויסודית, בשל הבדל ביולוגי במערכת העצבים. בפרויקט אני מבקש לתת ביטוי לתסמינים כמו חוסר ביטחון, חרדה, הצפה רגשית, דיכאון ופגיעות יתר. דרך עיצוב חומרים, טקסטורות ועולם סמלים אישי.
אני יוצר מרחב טקסטילי-לבושי שמעניק הגנה, נחמה, ביטוי רגשי והתכנסות פנימית לאנשים עם רגישות יתרה. עיצבתי קולקצייה מעורבת מגדרית שכולה עשויה ציורים מקוריים שלי על בדים רכים ומנחמים כמו כותנת מצעים וספוג כאשר היעד הוא ליצור פתרון להתמודדות הקשה ולהקל על התסמינים. וגם להעלות מודעות חברתית לאתגרים של אנשים אלו ולזכות בהקשבה, אמפתיה וקבלה. הבריחה אל המקום הבטוח שלי הוא הביטוי האמנותי לרגשותיי, כולל הדואליות בין הרצון להתבודד ובאותה נשימה הצורך להתעטף בחום ואהבה."
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הדגם האהוב עליי בקולקציה הוא הדגם בו יש חולצה וחצאית שעשויים ממצעים לבנים. הוא נולד מתוך משחק של קומפוזיציות של השמיכה והכרית שלי אשר מסמלים בשבילי את המקום הבטוח. בו אני יכול להתנתק מהעולם ושום דבר לא יפגע בי. יש בו קאט אאוט של היד שלי אשר מסמל ״יד על הלב״ לתזכר את עצמי לנשום כשאני בלחץ. זה הדגם שהכי נהנתי ליצור כי הוא כולו מדיגום חופשי, ללא גזרה וללא גבולות. עם צביעה חופשית בצבעי מים, רק על פי פרץ רגשי אקספרסיבי."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"החלק המאתגר ביותר היה לתפור הכל לבד, מכיוון שכל הקולקציה עשויה מציורים וצביעה שלי ישירות על הבדים. לעבוד על הכל בעצמי בכל שלב בדרך ולתכנן תוך כדי תנועה את הקומפוזיציה. על כל הדגמים מופיעים ציורים שמעבירים תחושות רגעיות שלי מהמסע באופן אינטואיטיבי. כמו ספר סקיצות קטן שאני סוחב איתי תמיד, אך בגדול."
קולקציית "הרמוניה של החלמה” של בוגר המחלקה דוד אוקס
מהו הסיפור מאחורי הקולקציה?
"המוזיקה היא חלק משמעותי ובלתי נפרד מחיי. הוכשרתי באקדמיה למוזיקה באוקראינה, ואני מייחס למוזיקה כוח ריפוי עצום לנפש האדם. מוזיקה משחקת תפקיד חשוב בתהליכי שיקום; במודע או לא במודע, היא נוכחת בכל מקום ובעלת השפעה עמוקה. המוזיקה משמשת כצורה של פיזיותרפיה לנשמה שלנו, תרפיה שמתרחשת בעולם הפיזי אך משפיעה גם על רוחנו. הפרויקט שלי שואף לשלב את המוזיקה בחיי היומיום דרך מיזוג של אמנות (מוזיקה) ורפואה.
במציאות המורכבת של זמננו, אתגרים פיזיים ונפשיים הם חלק בלתי נמנע מחיינו. אני דוד לאחיינית שנאבקת עם שיתוק מוחין לאחר תאונת דרכים ומשתמשת בכיסא גלגלים, מה שדחף אותי לקדם הכללה חברתית דרך הפרויקט שלי, במטרה לשנות את התפיסה הציבורית ולנרמל את ההתבוננות באנשים עם מוגבלויות שונות."
מהו הדגם האהוב עלייך מהקולקציה?
"הפרויקט שלי מוקדש לבעיות השונות שאנשים עם מוגבלויות נאלצים להתמודד איתם. לכן אני חושב שהפריטים האהובים עלי מהקולקציה מצליחים להעביר את אותה הנקודה. האחד פלסטר קטן, חפץ יומיומי שכולנו משתמשים בו כדי לכסות את הפצעים שלנו ולהחלים. הנוסף שמלת המכנסיים שלי, את ההשראה לדגם לקחתי מגזרות המגיעות ממכנסיים המותאמים למשתמשי כיסא גלגלים, יצרתי פרופורציות מוגזמות במטרה לחשוף ולנרמל נראות שיכולה להיות חריגה לעין שאיננה רגילה לכך."
מה היה החלק המאתגר ביצירת הקולקציה?
"עבורי, הבעיה המרכזית ביצירת הקולקציה הייתה תחושת אי הצדק הרחבה שהרגשתי ככל שהעמקתי בנושא. המותג הגדול היחידי שמטפל בבעיות של בגדים מותאמים הוא טומי הילפיגר. עם זאת, גם שם כשנכנסתי לחנות עם האחיינית שלי שנמצאת בכיסא גלגלים התאכזבתי לגלות שלא קיימת אפשרות כניסה נגישה. ככל שהעמקתי במחקר על חייהם של אנשים עם מוגבלויות הבנתי שהנושא שבחרתי לדבר עליו בקולקציה שלי ילך ויתרחב.
בני דורי סובלים לא רק ממגבלות פיזיות אלא גם ממלחמות המתרחשות בשתי מדינותיי – ישראל ואוקראינה. ייתכן שהפרויקט שלי לא פותר את הבעיה של בגדים מותאמים, אבל הוא מזכיר לנו שעלינו להקשיב זה לזה ולשאוף להפוך את העולם למקום טוב יותר."
