בשלוש השנים האחרונות יצא לנו לשאול מעל 15 סטודנטים איך הייתה חווית הלמידה שלהם במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. כולם מתארים חוויה משנה חיים. כזו שמבדילה בין בחיים לפני שנקר ואחרי שנקר. 4 השנים האלה אמרו לי לא פעם ״הופכות אותך גרסה הטובה ביותר שלך בדם יזע ודמעות״. אתמול בערב חצו את קו הגמר 32 סטודנטים שהעלו על המסלול מעל ל-160 מערכות לבוש. אלו היוו את ״הגרסה הטובה ביותר שלהם״. ליושבים בקהל היה ברור כי מדובר בשכבה מגובשת רעיונית, שחקרה לעומק, דרך מערכות לבוש, נושאים חשובים בחברה. כל מערכת לבוש כזו פותחה, עוצבה ונתפרה בקפידה חודשים רבים בכדי לגרום לנו הצופים לחשוב. אבל מה היו הקולקציות שהיממו אותנו והציפו אותנו רגשית?
קולקציית "EMPATHY" של הבוגרת דנה קוריאל
כמי שמרכיבה משקפיים ושכחה אותם בבית הדגם הראשון של דנה קוריאל היה נראה מרחוק כמו חיזיון. אי לבן עם הילת זהב שנעה סביבו במעין רוך וריחוף. ככל שהדגם התקרב, התקרב גם צליל נעים, של פעמונים עדינים. החוויה הויזואלית של התצוגה הפכה בין רגע לחוויה חושית והסקרנות התגברה ככל שהדוגמנית התקרבה לעברנו הצופים. הקולקציה של קוריאל דיברה על המרכיב המרכזי של האינטליגנציה הרגשית, אמפתיה. ״האופן שבו אנו מבינים את מה שאחרים חווים, באמצעות השימוש בחושים ובדמיון״ כתבה בתיאור הקולקציה שלה. בקולקציה ניסתה קוריאל לבדוק כיצד החסך באינפורמציה פיזית וחושית (בשיח וירטואלי לדוגמא) פוגע ביכולת האנושית לחוש אמפתיה וכיצד ניתן לפתור זאת דרך לבוש רב חושי. מערכות הלבוש העדינות וגזרותיהן הצליחו להעביר את המסר בצורה מצוינת. ושילוב הבדים העדינים עם צורות אמופריות ואלמנטים עיצוביים זהובים סחף את הצופה למסע צורני מהפנט.
קולקציית "מְנַקֵּר עֵינַיִם" של הבוגרת שביט לקח
בעוד הרבה מהקולקציות היו דרמטיות קולקציית הגמר של שביט לקח הייתה הצבעונית, מנצנצת ומאושרת. ואני עפתי על זה. ממרחקים היה ניתן לראות את כמות המחשבה וההשקעה שנכנסו לקולקציה. בין עם בגזרות הקלאסיות שקיבלו טוויסט מנצנץ. או בעבודת היד המוקפדת בבניית הטקסטורות הפרינטים ואף הקולאז'ים שהופיעו בדגמים. בתיאור הקולקציה שלה סיפרה לקח על ההשראה שהגיעה מהאסתטיקה הייחודית של בית אמה. "אמא שלי גדלה בקיבוץ ׳של פעם׳. האידיאולוגיה בקיבוץ דגלה בשוויון, אחידות, צניעות והתבטאה בכל תחומי החיים. לאסתטיקה לא הייתה משמעות. וגנדרנות נחשבה אף מנקרת עיניים. לעומת זאת, הבית בו אני גדלתי מאופיין באסתטיקה מקסימליסטית, פנטסטית, קיטשית ואינה מתנצלת. בפרויקט עסקתי בפערים האלה." באופן אישי, הייתי מוכנה לחיות במערכות הלבוש הללו.
קולקציית "מערבולת מקרית" של הבוגר דולב אלרון
לפני שנה הפך ג'ינס הטוויסט של דולב אלרון לויראלי ברשתות החברתיות. ולא בכדי, מעבר לעיצוב הייחודי והמסקרן שייצר היה מדובר בפריט לבוש שהציג יכולות תפירה מרשימות. אפשר לומר שקולקציית הגמר שלו נולדה מאותו רעיון והפכה למפגן כישרון מרשים. "ג׳ינס חמישה כיסים, ג'קט פרפקטו, גופיית סבא. פריטי לבוש אלו ואחרים, שהם בין קלאסיקה לקלישאה, הפכו מסמל של תת-תרבות מרדנית ורדיקלית במאה ה-20 לבגדים גנריים לחלוטין. לאורך הזמן נשחקו אותם פריטים ממשמעותם. בפרויקט הגמר רציתי להזריק בהם משמעות חדשה, להחזיר אותם להיות יוצאים מן הכלל." ואכן בעזרת שיבוש דיגיטלי מקרי הצליח אלרון (שוב) לקחת פריטי ארכיון ולהמציא אותם מחדש. מה שבלט במערכות הלבוש שצעדו על המסלול, מעבר לרעיון, היה הדיוק וההקפדה ביצירה של כל פריט ופריט.
קולקציית "אלקסיתימיה" של הבוגר גל בנימין
כחלק מהכתבה המקדימה שיצרנו לכבוד התצוגה של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, יצא לנו לראיין את גל בנימין ולשמוע מקרוב על הקולקציה שיצר. הנושא של הקולקציה נשאר איתי מאז אותה שיחה. והייתי סקרנית מאוד לראות כיצד יתרגם בנימין את הרעיון והנושא החשוב לכדי מערכות לבוש. כשנפתחה התצוגה הופתעתי לגלות שהקולקציה שלו פתחה את האירוע ובשום שלב לא אכזבה. "קיים נטל בלתי נמנע שנושאים על גבם נערים מדור ה-Z שגדלו סביב גברים בעלי תפיסת גבריות מסורתית. כתוצאה מכך, מתקבעת התפיסה שהבעת רגש או אמפתיה המזוהה כתכונת נשית ונחותה, מערערת את זהותם הגברית. הקולקציה בעלת אופי אנטי סטריאוטיפי גברי. ובעלת צללית שמשחקת בפרופורציות הגוף הגברי… ומאפשרת חירות גברית אותנטית." כתב בנימין על הקולקציה בדיוק רב. המשחק הזה בין החומר לצללית יצר שילוב מסקרן. שהרגיש לי לא רק כ"חשיפה" או "יצירה מחדש" אלא גם כמעיין קילוף של אותו עול מהלובש.
