בשלוש השנים האחרונות תעשיית האופנה הבינלאומית חוותה המון שינויים. כאשר הגדול מכולם היה שינוי מאזן הכוחות בין המעצב לבית האופנה. זה שהוביל בתי אופנה רבים "לרענן" ולהחליף את המעצבים הראשיים.
בפרק האחרון של הפודקאסט של המגזין, סיידנוט, דיברה עורכת המגזין עמית זאנטקרן עם ניקה יעקובוב (מייסדת EN CULTURE) על התהליכים שהובילו לשינוי מאזן הכוחות בתעשיית האופנה.
בעוד "גל" הפיטורים וההתפטוריות של תעשיית האופנה החל ב-2021. המניעים לו התחילו עוד קודם לכן. אבל אפשר לומר כי היה זה בית האופנה גוצ'י שהיה הראשון לעשות את מהלך ההחלפה. וכי המעצב הראשון שאיבד את מקומו הוא אלסנדרו מיקאלה. על פי הנתונים כאשר קיבל את התפקיד ב-2015 שוויו עמד על 3 מיליארד אירו. וכאשר עזב ב-2021 עמד שווי המותג על 9.3 מיליארד דולר. ולמרות הצמיחה הזו בחרו בכירי המותג "ללכת בכיוון אחר".
אותו כיוון עבור בכירי התעשייה היה הרצון להרוויח יותר. לוותר על המעצב הראשי במטרה למצוא אחד שייצר יותר מכירות. מאותו רגע ועד היום ראינו אינספור בתי אופנה בוחרים לעשות את אותו מהלך. הדרישה מהמעצב הייתה ברורה – לעשות את הקסם של מיקאלה. תקופת הזמן שחלק גדול מהם קיבלו היו עונה אחת.
בשיחה טענה יעקבוב כי מאחורי הדשדוש של השנים האחרונות בתעשייה עומדות 2 אפשרויות, חוסר יצירתיות או הצורך בהישגיות.
האם יש להאשים בחוסר הההצלחה והירידה במכירות את המעצב הראשי? או שבכלל יש להאשים את בכירי התעשייה? אלו שהצורך שלהם בהישגיות בזמן קצר מונע מהמעצבים לעשות את העבודה שלהם? כך לדוגמא דיברו השתיים בפרק על עבודתו של המעצב וולטר צ'יפוני. זה שמונה להיות המעצב של המותג בלו מרין. ונזרק ממנו לאחר עונה אחת כאשר עיצוביו לא יירדו לייצור ונמחקו מהרשתות החברתיות…
אבל האם התעשייה למדה שיעור? האם דווקא בית האופנה גוצ'י יכול להיות זה שגם יביא לסיומו של הגל שהחל? על כל זה ועוד תוכלו לשמוע בפרק החדש של סיידנוט.
