בחודש האופנה האחרון הפך צמד המילים "תפוסה מופחתת" למטבע לשון. צמד המילים לא בא לבטא ירידה בביקוש או מחסור במקום. נהפוכו הוא גישה אסטרטגית חדשה של בכירי התעשייה להגביל מבחירה את כמות הצופים והמוזמנים.
בשנים האחרונות הפכו שבועות האופנה למופעי ראווה גרנדיוזים המארחים לא פעם מעל 1,000 איש בתצוגה בודדת.
באופן מסורתי בעשורים האחרונים תצוגות גדולות הכילו עד 500 מוזמנים. אך משהו השתנה אחרי הקורונה, אפשר לומר שתצוגות הענק נולדו מהרצון העז לצאת לחגוג ולהציג אחרי המגפה. אך אפשר גם להסתכל על הנושא בצורה רציונלית. ולהבין שהתעשייה הפכה את התצוגות לאירועים תקשורתיים וקולנעיים. שמשודרים באופן ישיר ברשתות החברתיות על מנת לתפוס את תשומת ליבו של העולם כולו.
הדוגמא הטובה ביותר לכך היא פארל וויליאמס בלואי ויטון. שסגר כמעט שכונה שלמה בפריז על מנת להציג את הקולקציה הראשונה שלו לבית האופנה. הביא את הכוכבים הגדולים בעולם ושידר הכל בלייב למליוני צופים. כמוהו גם מותגים קטנים יותר כמו קופרני (שרק אתמול הציגו קולקציה בלאן פרטי מיוחדת…) מנסים לייצר אירועים גדולים ויראלים שיתפוצצו ברשתות החברתיות לאחר מכן. כי מי לא ירצה לראות תצוגה בדיסני?
אך לאט לאט מופעי הראווה מתחילים להיעלם. והרגע בו הבחנו בדבר הייתה דווקא תצוגה של מותג ראוותני אחר, ג'קמוס.
מותג האופנה ג'קמוס היה ידוע בתצוגות הלוקיישנים המיוחדות שלו. שדות, נופים ומאות מוזמנים שמקבלים את ההזדמנות החד פעמית לחוות אופנה בצורה חדשנית. כל תצוגה הפכה ויראלית ברשתות החברתיות. אנשים החלו להמר איפה תתקיים הבאה. ותמיד הצליח המותג לייצר עוד ועוד מופעי ראווה גדולים, צבעוניים ומיוחדים עבור הלקוחות והעוקבים. אך הכל השתנה בעונה הנוכחית, בה בחר המותג להיכנס ללוז הרשמי של חודש האופנה ולהציג קולקציה בדירה קטנה בלב פריז. התצוגה אמנם שודרה לקהל הרחב ואפילו ברחובות העיר. אך אל החלל עצמו הוזמנו אנשי תעשייה בודדים והיא כמעט ולא נראתה מצולמת על ידי מי שנכח בה.
ואי אפשר לדבר על הנושא כמובן מבלי להזכיר את התצוגות של המותג THE ROW. אליהם בעונות האחרונות אסור להכניס טלפונים. והמוזמנים שכבר מקבלים את האפשרות לקחת חלק, מקבלים רק פנקס ועט על מנת לתעד את שקרה בחלל.
אבל למה בוחרים המותגים הגדולים בעולם להפוך את התצוגות לקטנות ואף כאלה שאי אפשר לראות?
יש מי שטוענים כי הדבר נובע מרצון המותגים לייצר אינטראקציה קרובה יותר עם המשתתפים. עבור תצוגת הבכורה שלה, בחרה שרה ברטון להציג בחלל קטן משמעותית מבעבר. בהצהרה שנתנה לווג הסבירה שרצתה לצמצם כמה שיותר את המרחק בין הדוגמנית לקהל. "כמה קרוב [הדוגמניות] יכולות להגיע מבלי להיתקע בתיק יד?" אמרה בראיון. התצוגה יש לציין הכילה רק 300 מוזמנים. באותה גישה בדיוק בחר גם המעצב היידר אקרמן עבור תצוגת הבכורה שלו בטום פורד בה נכחו 200 מוזמנים בלבד.
ומנגד יש מי שטוענים שמדובר בבחירה כלכלית, תצוגה קטנה יותר היא זולה יותר.
וכל כיסא בה על פי חברת Launchmetrics יכול להביא למותג חשיפה בסך 77 אלף דולר. על כן יש לבחור בקפידה את המוזמנים ולמקסם את התועלת לעומת העלות. אחת הטענות שתמכו בכך הייתה הירידה המשמעותית בכמות ההזמנות הפיזיות שיצאו העונה. אך ענק יחסי הציבור לוסיאן פאז' מסר לווג שבכלל מדובר ברצון ליצור מערכת יחסים חדשה עם הלקוח. "הם רוצים שהקהל יהיה קרוב מאוד לבגדים" אמר. ובסופו של דבר, למרות שהמצב הכלכלי משחק תפקיד גדול בבחירות המעצבים. נראה כי דווקא הרצון לאקסקלוסיביות ואינטימיות ממוקדות היא זו שמנווטת את המגמה.
