שלוש השנים האחרונות היו מאתגרות מאוד עבור תעשיית האופנה הבינלאומית. אלא שפעם אחר פעם היא הצליחה להתמודד עם כל משבר שנקרא בדרכה – קורונה, מלחמה באוקראינה, אינפלציה. רבים חשבו שהאופק קרב ובא רק שאז הגיעה המלחמה בישראל ואיתה גם החות'ים. אלו שיוצאים לתקוף את ישראל ופוגעים דווקא בתעשיית האופנה.
מה הקשר החות'ים לתעשיית האופנה הבינלאומית אתם שואלים את עצמכם? במילה אחת – שינוע.
כידוע מרבית הסחורה שאנחנו רוכשים מאינספור מותגים אהובים מרחבי העולם מיוצרת בארצות המזרח. לרוב אותה סחורה משונעת מאוחר יותר למערב על ידי אוניות משא. שהן האופציה הכי פחות מזהמת, וגם המקובלת, לשילוח מהסוג. כ-12% מהסחורה הבינלאומית מועברת באוניות משא אשר מפליגות למערב דרך תעלת סואץ.
אז איפה הקשר? החות'ים ששולטים בתימן מנסים לתרום למלחמה בעזה בכך שהם משבשים את השיט בים האדום. או יותר מדויק בכך שהם משתלטים על אוניות משא ישראליות ושודדים אותן. בפעם הראשונה הייתה זו אוניה בשם GALAXY LEADER שאכן הייתה בבעלות של איל ספנות ישראלי בשם רמי אונגר. אלא שמאז תקפו החות'ים עשרות אוניות בטענה שיש בהם "סחורה ישראלית".
תעשיית האופנה הבינלאומית חוותה בגלל המתקפות הללו אינספור עיכובים בקבלת הסחורה שלה. והדבר מוביל כעת למשבר של ממש.
אוניות מסע הן האופציה הכי טובה עבור מותגים לשנע סחורה. הם מעבירים קונטיינרים אדירי מימדים עם טונות של סחורה בשיט אחד. כעת משנתיב השיט מאוים הן מחפשות אלטרנטיבות אך האמת היא שמדובר בעסק יקר, מזהם ומאתגר לוגיסטית. על פי גורמים בשביל לשנע סחורה למערב השווה לזו הנעה בכלי שיט אחד יש להוציא כ-100 רכבות. וכך שוב מגיעה התעשיה לפתחו של משבר, הסחורות (שלרוב תואמות עונה מסוימת) בדרך ולמותגים פשוט אין מה למכור.
אז מה עושים? חברות רבות הצהירו כי המשברים של השנים האחרונות הוביל אותן למסקנה אחת. הן לא יכולות להסתמך על ייצור בינלאומי. על כן תאגידים רבים מחפשים בחודשים האחרונים מפעלים מקומיים בארצות המוצא שלהם. חברות אחרות משלמות מחירים אדירים על שינוע אווירי רק כדי לנסות ולקבל את הסחורה בזמן. חברות הספנות לא מוותרות ומשנות את נתיבי השייט, דבר שעולה להן מחיר רב ותוספת של לפחות 10 ימים למשלוחים שלא פעם לוקחים שבועות.
ויש לי לציין כי מי שמייצר בארץ ומחזק את התעשייה המקומית לא נתקל בקשיים הללו. רבים מהמעצבים המקומיים, בשונה ממותגי האופנה הבינלאומיים, לא יחוו מחסור ולא ינזקו מהמצב. והמסקנה הברורה מהשנים האחרונות היא שהייצור הבינלאומי אולי יעיל ומוזיל, אך הוא דבר שפשוט אי אפשר להסתמך עליו.
