צמד המעצבים ויקטור ורולף ידועים בקולקציות קוטור יוצאות מגדר הרגיל. אלא שהעונה, הקולקציה שעיצבו היא הרבה מעבר לאופנה. היא לועגת לעידן הבינה המלאכותית ומעבירה ביקורת בצורה הכל כך ייחודית להם.
הקולקציה החדשה מציגה וריאציות מגוונות לתלבושת קלאסית בודדת. תלבושת המורכבת ממעיל טרנץ', חולצה לבנה ומכנסיים כחולים.
25 מערכות לבוש עלו על מסלול התצוגה אתמול כאשר כל אחת מציעה ייצוג אחר לאותה התלבושת. פעם אחת במראה מקומט. פעם אחת במראה נפוח. אחרת בעיצוב מינימליסטי וכן הלאה וכן הלאה. לפני שכל לוק יצא נשמעה קריינית בינה מלאכותית מכריזה עליו. כאילו היא מתכנתת אותו באותו רגע ובמקום. כאילו היא מראה כמה בעזרתה האפשרויות הן בלתי מוגבלות.
הביקורת היתה ברורה, האדם הוא הרחבה של המחשב ולא להפך. והמורשת של המותג כבר קיימת במאגר ומוכנה לעיבוד של הבינה המלאכותית. וכך כל מראה שיצרה המערכת אחיד ככל שיהיה משלב ונתן אינטרפרטציה חדשה לאלמנטים הבולטים ביותר של הבית. בטקסט הרשמי של התצוגה השתמש המותג בציטוט של קארל לגרפלד מלפני 40 שנה. "אני כמו מחשב, מחובר למצב שאנל". משפט שרלוונטי היום יותר מתמיד.
ולמרות שאפשר להגיד כי יש פה גימיק ולא קוטור, כל מערכות הלבוש נוצרו בעבודת יד מסורתית מבד אחד בלבד.
כקריצה לקוקלציית הקוטור שהציגו ב-1999… בחר צמד המעצבים להשתמש בבד אחד בלבד לייצור על מערכות הלבוש. כן, ממש כמו ב-99 גם השנה בחר המותג לעשות שימוש במשי גזאר. אריג מחוספס שפותח לפיסול על ידי בית האופנה בלנסיאגה. את החומר שיחזר לבית הקוטור עסק משפחתי באיטליה שמתמחה במשי. 900 מטרים של בד הופקו ומהם נוצרו במגוון טכניקות 24 מערכות לבוש. על הנעליים היה אחראיי המעצב כריסטיאן לובוטין.
בעיני מדובר באחת הקולקציות הטובות ביותר שיצר המותג בשנים האחרונות. קולקציה שלקחה את העשייה המיוחדת של האטלייה והפכה אותה לביקורת חשובה על התעשייה כולה. כזו שמשקפת בצורה שובבה ויצירתית את המצב אליו בזכות או בגלל הבינה המלאכותית.
