מותג ההלבשה התחתונה ויקטוריה סיקרט חווה בשנים האחרונות המון קשיים. משברים כלכליים, חנויות נסגרות והנה התבשרנו ממש לאחרונה שהתצוגה השנתית ככל הנראה לא תצא לפועל השנה. איך לומר בעדינות, לי בתור אישה ובתור צרכנית, זה לא ממש כואב. כבר שנים שהתצוגה מעבירה בי תחושה של אי נוחות, אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על מה זה אבל משהו באירוע הזה פשוט לא יורד לי חלק בגרון…
הסיפור של ויקטוריה סיקרט מתחיל באל. איי ב-1977 כאשר בחור בשם ריי ריימונד מחליט שהוא רוצה לרכוש לאשתו תחתונים.
באותה תקופה, הלבשה תחתונה הייתה נמכרת בסטוקים בחנויות כלבו ענקיות. אז הלבשה תחתונה לא הייתה נחשבת למוצר אופנתי. ריימונד מגיע למחלקה להלבשה תחתונה ומהר מאוד מבין שהוא לא רצוי. בעוד הוא בוחן את הסחורה שהייתה מצדה יותר פונקציונלית מאטרקטיבית, נועצים בו מבטים. בחוסר נוחות הוא חוזר הביתה ומשם הכל היסטוריה.
בסוף שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 נחשב המותג ויקטוריה סיקרט למהפכני ונועז בתחומו, ריימונד יצר את המותג הראשון שהיה לחנות ייעודית להלבשה תחתונה סקסית (ולאו דווקא פרקטית). מותג שהיה הראשון לתת לגיטימציה להלבשה תחתונה במובן "האופנתי". באמצע שנות ה80 המותג עובר תקופה קשה, והוא נמכר לאיש עסקים יהודי בשם לסלי וקסלר שעושה סוויץ' קטן במיתוג של העסק – הוא שומר על הקונספט אבל מייעד אותו לנשים וגברים גם יחד. בסוף שנות ה-90 ובמהלך שנות ה-00 ויקטוריה סיקרט הופך לבית חרושת לסופרמודלס שמגלגל מיליונים בשנה, בעל סניפים רבים בארה"ב ובהמשך גם בעולם.
המותג בהחלט היה מהפכני בתקופתו ואולי אפילו מעצים (?) בתקופת הזוהר של ויקטוריה סיקרט לנשים הייתה הפלטפורמה להביע את המיניות שלהם ולצעוד בגאווה בחזיה ותחתונים על מסלול זוהר. הבעיה הייתה ועודנה בבחירה של המותג להציג רק סוג מסוים של נשים במסגרת העוצמתית הזו.
אבל בעידן בו aerie של אמריקן איגל חרטו על דגלם שלא לרטש דוגמניות כבר לפני שנים ומותג ההלבשה התחתונה של ריהאנה savage מציג באופן קבוע מגוון רחב של דוגמניות ממוצאים אתניים שונים, מידות ואפילו דוגמניות בהריון (רחמנא ניצלן) אי אפשר שלא לתהות כמה זמן יש למותג הזה עוד בעולם בצורתו הנוכחית.
העולם האמיתי שאנחנו חיים בו לא מורכב רק מדוגמניות כמו של ויקטוריה סיקרט. הכמיהה להיות כמוהן ולשתף פעולה עם אידאל היופי הכמעט בלתי אפשרי שהן מוכרות הוא כואב וגובה מחיר: במקרה הטוב, המשמעות היא תחושות של שנאה עצמית וחוסר שביעות רצון. במקרה הרע, הפרעות אכילה ועוד פעולות הרסניות יכולות להיות מנת חלקן של מי שנשבה בקסמיו של המותג. רוב הנשים שנמצאות סביבי אינן יכולות להזדהות עם הדוגמניות האלו ולכן הניסיון להתחקות אחריהן יגרום בעיקר לסבל ולחוסר סיפוק ממה שיש להן.
שלא תבינו אותי לא נכון – הדוגמניות של ויקטוריה סיקרט הן מהממות, ראויות ויפיפיות אבל הן לא השגרירות של כל מה שיפה בעולם, ואם אנחנו, כחברה, רוצים לשנות את התודעה שלנו,עלינו להציג מגוון יותר רחב של סוגי יופי.
זו משוואה מאוד פשוטה: אם מציגים רק נורמה אחת של יופי בכל המדיות = משמעות הדבר שנשים יבינו שזו הדרך היחידה שלהן בעולם להתקיים.
ואם לא, פשוט לא יהיה מקום עבורן ואם הן מעוניינת במקום הן צריכות לעשות כל מה שביכולתן על מנת להשתנות. לכן צפייה ב-45 דק של דוגמניות שזהות אחת לשנייה כמעט ברמה של שיבוט, צועדות בתחתונים ומחויכות בצורה שמכאיבה לחניכיים יכול להיראות נחמד, אבל לי באופן אישי בתור אישה קשה להסתכל על התצוגה הזו כחוויה מעצימה.
כלומר אולי הייתי יכולה להסתכל עליה בתור כזאת עד לפני כמה שנים. אבל לאור האפליה וחשיפת פרשיות מצערות בשנים האחרונות – פשוט אי אפשר לבחון את האירוע הזה בצורה אובייקטיבית יותר. דוגמניות שהיו בעבר יקירות המותג ופרזנטוריות שלו כמו קרלי קלוס לדוגמא, לקחו צעד אחורה. "החלטתי להפסיק לעבוד עם המותג מכיוון שהרגשתי שהדמות שאני מייצגת שם נוגדת את העקרונות שלי, וזה לא המסר שאני רוצה לשדר לנערות מסביב לעולם".
לדעתי, הסיבה שהמותג חווה קשיים היא מאוד פשוטה – הוא לא רואה ( או מסרב לראות) שהחברה והשוק מסביב כבר מזמן שינו את הסטנדרטים שלהם לצריכה וקנייה. הוא משמר את אותו ״אידיאל״ עייף של מה נחשב יפה וסקסי כבר שנים ולצערו הקונספט הזה הולך ונחלש.
בדפי ההיסטוריה של המותג כתובות שערוריות ,התבטאויות ומקרים מצערים: דוגמניות שונות במרוץ השנים התבטאו בנושא המשטר הקפדני שהיו תחתיו ואמרו ש"הרגישו תחת לחץ לרדת במשקל".
רק לפני כמה שנים הורשו דוגמניות ממוצא אפרו אמריקאי לצעוד בתצוגה השנתית עם השיער הטבעי שלהן ולא בפאה. יש גם את הסיפור על הדוגמניות הסיניות שקיבלו חוזה "בלעדי" לפיו בסין הן נחשבות לשגרירות המותג בתור "מלאכיות" אבל לא צעדו בתצוגה השנתית בארה"ב.
איך אפשר לשכוח את הקמפיין המוצלח לחזיה תחת השם "THE PERFECET BODY" לחזיה קראו "הגוף המושלם". היא צולמה בקמפיין על כמה דוגמניות בעלות מבנה גוף קלאסי של ויקטוריה סיקרט. מיותר לציין שהרשת געשה וגערה במותג על הבורות והברנדינג הפוגעני. אד רזניק ,מנהל השיווק של המותג אמר בראיון בשנה שעברה שהמותג לא מציג דוגמניות פלאס סייז או נשים טרנסג'נדריות. בתצוגה השנתית של המותג הם "מוכרים פנטזיה". התגובות בעידן הסושיאל מדיה – לא איחרו לבוא. אשלי גראהם , אחת מדוגמניות הפלאס סייז המצליחות בעולם (אם לא הכי) העלתה תמונה שלה על מסלול למותג אחר (ADITIONELLE) עם כנפיים שנוספו לה בפוטושופ תחת הכיתוב "קיבלתי את הכנפיים שלי… הכנפיים של אדישיונאל". רזניק התפטר לאחרונה, לאחר 36 שנה בתפקיד .
נכון ,המותג ניסה לעשות צעדים קטנים קדימה. כמו למשל השילוב של וויני הארלו – הדוגמנית בעלת מחלת העור "ויטליגו" הראשונה לצעוד בתצוגה או אפילו לאחרונה שימוש בדוגמנית טרנסג'נדרית לראשונה בקמפיין לחברת הבת "פינק" ובכל הנוגע למידות גדולות – המצב עגום עוד יותר. בתצוגה האחרונה צעדה ברברה פאלוין, המלאכית הראשונה במידה במידה 40 תחת ההגדרה של "פלאס סייז", וממש לפני כמה ימים הושק שיתוף פעולה עם מותג בריטי שבמסגרתו הוצגה דוגמנית במידה 42 לראשונה בתולדות החברה, אבל זה היה מעט מידי ומאוחר מידי.
מה שלא מבינים ב"ויקטוריה סיקרט" זה שהקונספט של מותג שמשרת "פנטזיה" מיושנת של גברים איננו רלוונטי יותר.
לנשים היום יש כוח קנייה אדיר ומודעות גדולה לנושאים כמו דימוי גוף חיובי והרחבת הסטנדרטים ליופי. בתור צרכניות אנחנו יודעות שכאשר אנחנו קונות תחתונים, אנחנו לא רק קונות תחתונים. אלא גם קונות רעיון מותגי וערכי של חברה . הוכח כבר בעבר שנשים יעדיפו לרכוש בגדים ממותגים שמציגים מודלי יופי שהן יכולות להזדהות עימו. עובדה – כאשר אשלי גראהם הופיעה בספורטס אילוסטרייטד האינטרנט התפוצץ. היא הפכה לאחת מהנשים המוכרות והדוגמניות המצליחות בעולם. כאשר AREIE יצאו בהצהרה לפני כמה שנים שיפסיקו לרטש את הדוגמניות שלהן, המכירות שלהם הרקיעו .
זה לא פלא שאישה שלא יכולה להזדהות עם הסטנדרטיים של ויקטוריה סיקרט, פשוט לא תרצה לקנות שם. במיוחד לאור העובדה, שהיום, בניגוד לעבר – יש לה אפשרויות אחרות.
ויקטוריה – היה נעים כשהיית רלוונטית, אבל נראה שעכשיו, עלייך להתאים את עצמך לרוח התקופה, או שתראי את רירי גונבת לך את כל הלקוחות.
