בזמן שאנחנו מדווחים, מתלהבים ומנחשים מה יהיה המעבר או המינוי הבא בתעשייה. כתבה חדשה במגזין הבריטי 1granary חשפה את ההשפעה של המצב על העובדים והמעצבים הזוטרים במותגים. פיטורי ענק, יחס משפיל לעובדים הותיקים וכאוס ארגוני מאחורי הקלעים.
מגזין 1granary קיים סקר אנונימי בו למעלה מ-20 מעצבים ואנשי מקצוע בתעשייה ובו התבררה תמונת המצב העגומה בבתי האופנה
על פי הסקר, השינויים הדרמטיים שחלו בשנתיים האחרונות בתעשייה הובילו לכאוס של ממש. כאשר המותגים עצמם מנסים לענות על כל דרישה של הקריאייטיב דירקטור החדש. ועושים שינויים קיצוניים, ללא התראה בטענה שמדובר ב"ארגון מחדש". כך לדוגמא, מדברים הנשאלים על העובדה שכאשר מעצב חדש נכנס לבית אופנה הוא מחפש רשת ביטחון. כדי לייצר אותה לעצמו הוא מחליט לפתוח "דף חדש" לפטר את העובדים הקיימים ולהביא את הצוות האישי שלו. "לעתים קרובות מקובל להביא את 'יד ימינך'. אבל החלפה סיסטמית של צוותים שלמים מעלה שאלות אתיות רציניות" אמר אחד הנשאלים.
מעצבים רבים מדווחים גם על החשש מגלי הפיטורים שמגיעים ללא התראה וללא כל הליך פורמלי. "כשמגיע מנהל קריאייטיב חדש, למחרת הוא מוחק את כולם [מפטר]. בלי הליך היכרות, בלי לבדוק מי בכלל מתאים ומי לא" טוען מעצב אחד. אחרים טוענים כי תמיד נוצרת אפליה על רקע גיל או על סמך מראה חיצוני. כאשר אחד הנשאלים סיפר כי בבית האופנה בו עבד, השאירו רק את הגברים הצעירים שנראו טוב.
המנטליות הזו גורמת לבתי האופנה לאבד עובדים עם ניסיון וידע פנימי יקר מפז
גלי הפיטורים מתעלמים לחלוטין מהעובדה שהעובדים שהולכים לוקחים איתה לעתים קרובות ניסיון וידע מעמיק על המותג. על פי הסקר מעצבים שהיו חיוניים להצלחת המותג מוצאים את עצמם מחוסרי עבודה. ואחרי חודשים בודדים בתי האופנה מבינים את גודל האובדן. "הם מתחילים לרדוף אחרי מעצבים באותה רמה כמו אלה שהיו להם, ולא מוצאים אותם. ואז הם צריכים להתפשר על כאלה פחות טובים."
במקרים אחרים עובדים ותיקים מתפטרים לאחר שהם מגלים על "צוותי צללים". בכמה מקרים שתוארו למותג כבר היה ידוע כי קריאטיב דירקטור חדש עומד להיכנס. והם הותירו לו להתחיל ולעבוד על הקולקציות הבאות עם צוות צללים שגייס במיוחד. אחד המשיבים סיפר כי בבית האופנה בו עבד בפריז גילו כי קיים צוות צללים שעובד תחת המעצב החדש בלונדון. התגלית הייתה סכין בגב של סטודיו העיצוב שהובילה מנהלת קוטור ותיקה להתפטר מתפקידה.
כל אלו משפיעים על המצב הרגשי ועל היכולות של הצוותים הקיימים.
כל המשיבים על הסקר דיברו על אוהבן מוטיבציה. וכאוס תאגידי שגורם לרבים לערער על המשך עבודתם בתעשייה. כולם מסכימים כי מדובר בבעיה מערכתית שמנציחה תרבות רעילה. "הם מאפשרים לקריאייטיב דירקטור לעשות כל מה שהם רוצים כי הם חושבים שתמיכה בהם ללא תנאי תניב תוצאות" אומר מעצב אחד.
אך דבר אחד ברור, השיטה מקולקלת. אופן הפעולה הנוכחי רעיל ולא יציב. ואם לא ישכילו הבכירים להתנהל אחרת מול הצוותים הפנימיים, לא משנה מי יהיה המעצב הראשי… למותגים לא יהיה עתיד.
בסופו של דבר, תעשיית האופנה ניצבת בפני בחירה: להמשיך בדרך של רעילות וחוסר יציבות, תוך סיכון לאבד את הכישרונות הטובים ביותר שלה, או לאמץ גישה ממוקדת יותר באדם שמעריכה ניסיון, שיתוף פעולה ורווחתם של המעצבים שלה. "אחרי כמעט 30 שנה בתעשייה הזאת, אני כאילו, אני לא מאמין בחלק מהדברים שראיתי," מסכם מעצב ותיק אחד. "וכשאני מספר לאנשים אחרים שעובדים בתעשיות אחרות, הם פשוט אומרים, 'וואו, התעשייה שלך כל כך רעילה
