השנה האחרונה הייתה אחת המשמעותיות ביותר בעולם האופנה. הרבה כבר נכתב ונאמר על משחק הכיסאות המוזיקליים בבתי האופנה הגדולים, ונראה שהמוזיקה מתחדשת ואנחנו יוצאים לסיבוב נוסף. בסוף השבוע שעבר הודיע בית האופנה הספרדי LOEWE על המינוי החדש על שני מעצבים ראשיים – ג׳ק מקולו ולזרו הרננדז. מקולו והרננדז מחליפים את מנהל הקריאייטיב האגדי של המותג, ג'ונתן אנדרסון, אחרי כ-12 שנים מוצלחות מאוד בתפקיד. למרות כל המינויים החדשים, היה קשה שלא לקבל תחושת דה-ז׳ה-וו קלה. ואז – שמעתי את השם פרואנזה שולר.
כשקראתי את הידיעה על המינוי, אני מודה שהשאלה הראשונה שעלתה לי הייתה – מי אלה בכלל?
בואו ניקח צעד אחורה ונעשה סקירה זריזה, עבורי ועבורכם. ג׳ק מקולו ולזרו הרננדז אמריקאים אשר הכירו במהלך הלימודים בבית הספר לעיצוב פרסונס שבניו-יורק. בשנת 2002 הם הקימו את המותג פרואנזה שולר (Proenza Schouler). שנקרא על שמות המשפחה של אמהותיהם לפני הנישואין. אחרי הלימודים, מקולו עשה את ההתמחות שלו אצל מארק ג'ייקובס. הרננדז לעומתו, קיבל את ההתמחות במייקל קורס על ידי פתק שהעביר לאנה וינטור כשראה אותה במהלך טיסה.
המותג של השניים התפרסם בזכות השילוב בין אסתטיקה מודרנית למינימליזם, והעיצובים שלהם היו יצירתיים ופונקציונליים.
הם שמו דגש על שימוש בחומרים יוקרתיים, ומרבית העיצובים שלהם כללו שילוב של עבודת יד מתקדמת וטכנולוגיות ייחודית. המאפיינים האלו הפכו די מהר את פרואנזה שולר למותג שהשפיע מאוד על האופנה האמריקאית באותם שנים. הם הגדירו מחדש את אסתטיקת ה-Cool Girl של אותן שנים. כאשר אחד הפריטים הכי מוכרים ואהובים של המותג היה תיק ה-PS1. התיק יצא לראשונה בשנת 2008, והוא גרסה מודרנית לתיק מעטפה שמשלבים אלמנטים של תיק עבודה.
הוא הפך לפריט מאסט של כל IT-Girl משנת 2010, והוא עדיין החלום הרטוב של עמית עורכת המגזין. המותג מוציא בעיקר קולקציות נשים ואקססוריז, בדגש על נעליים ותיקים (שכבר מזמן הפכו לפריטים הכי רווחיים לבתי האופנה). בתחילת דרכם זכה הצמד במענק מאיגוד ה-CFDA ו-VOGUE בשנת 2004. ומאז ולאורך השנים זכו מספר פעמים בהמון פרסים בתור מעצבי השנה לבגדי נשים.
מהצד השני של הזירה – ג'ונתן אנדרסון אחד המעצבים המוערכים ביותר בזירת האופנה העולמית.
המעצב הוא האחראי להצלחה המטאורית של LOEWE בשנים האחרונות. הוא מונה לתפקיד בשנת 2013, לאחר שהמותג חיפש מתיחת פנים ושינוי מהותי בתדמית. אנדרסון הצליח לשנות את פני המותג תוך כדי שמירה על ההיסטוריה הספרדית והמסורת האמנותית שלו. תחת ניהולו המותג לא רק הצליח לשמר את הדימוי היוקרתי והמסורתי של עבודות עור איכותיות, אלא אף להעצים אותו. העיצובים שלו מאופיינים בעיצובים מינימליסטיים בעלי עומק אומנותי. הוא שם דגש עצום על תהליך היצירה ועל עבודה ידנית. ולאורך השנים שיתף פעולה עם אמנים מודרניים כדי לייצר קולקציות ייחודיות ופורצות דרך.
על פניו, הבחירה במקולו והרננדז להמשיך את המורשת של ג׳ונתן אנדרסון היא בחירה מובנת והגיונית. הוא מומחה בפריטי עור יוקרתיים שנוצרו במלאכת מחשבת ובעבודת יד. באופן דומה, זהו גם המגרש הביתי של מקולו והרננדז. אשר יוצרים פריטים מיוחדים, קלאסיים, וחזקים מאוד בתחום האקססוריז. המעבר ל-LOEWE יכול לאפשר להם התאקלמות מהירה וקולקציות ראשונות יחסית "בטוחות".
אך בתעשיית האופנה קשה לשפוט משהו בפני עצמו ובצורה אובייקטיבית. ופה כנראה ההשוואה שלהם לג'ונתן אנדרסון תהיה בלתי נמנעת.
LOEWE הפך לסמל של יצירתיות וחדשנות בתקופתו. אם הייתי צריך להצביע על הפריט שהוא הדוגמה הטובה ביותר לכך, זה היה ללא ספק שמלת Mother of pearls שלבשה ניקול קידמן. השמלה (שאחר כך קיבלה טייק נוסף כמעיל) הורכבה מפאנלים מלוטשים של צדפות. הפריט הזה הוא דוגמה מדהימה למקוריות, תשומת הלב לפרטים ועבודה קפדנית. לדעתי השימוש של מקולו והרננדז בעיצוב נקי ומינימליסטי, כזה שמשלב ישן וחדש, מסורתי ומודרני – ידבר בשפה דומה לצרכנים.
יהיו להם שתי ברירות, כמו לכל מעצב בתפקיד חדש. הם יוכלו לקרוא תיגר על הקיים, לייצר באזז ולהראות שהם הגיעו לשנות סדרי עולם. או להתחיל צעד צעד לבנות את השפה העיצובית שלהם ב-LOEWE. עד אז יהיה להם עוד הרבה להוכיח. ובינתיים אפשר לעצור את המוזיקה שמתנגנת, לתפוס כיסא ולחכות לסבב הבא. לפחות עד שנדע מי התיישב על הכיסא של בלנסיאגה.
