בכתבה הקודמת דיברנו על מותגים בהובלת נשים והצלחתן פורצת הדרך בשוק הצרכני מבחינות רבות. עם זאת עדיין נראים פערים משמעותיים בין נשים לגברים בתעשייה שקהל היעד שלה הוא בעיקר, נשים.
מטרת סדרה זו היא להבין מדוע? והאם אנחנו בדרך לשינוי משמעותי?
כשוירז'יני ויארד עזבה את שאנל היא לוותה בטונים צורמים. רבות נכתב על המעצבת שגדלה תחת ידו קרל לגרפלד ושימשה כימינו במשך 30 שנים. אך כאשר מונתה ליורשתו בשנת 2019 מיד לאחר מותו היא נתקלה לא מעט בביקורות קוטלות על עבודתה בבית האופנה. וזאת למרות שהגדילה את הכנסות שאנל ב-16% מכניסתה לתפקיד.
עזיבתה של ויארד עוררה לגיטימציה להתעמר במעצבות נוספות ולקרוא לפיטורן מתפקידן, בניהן מריה גרציה קיורי וגם דונטלה ורסאצ'ה בבית האופנה הנושא את שם משפחתה.
העובדה שנשים נתקלות בהתנגדות כה נרחבת דורשת שאלות לגבי יחס החברה אליהן. מדוע נשים נשפטות בחומרה רבה יותר? ומדוע הן מקודמות פחות מגברים?
מחקרים מראים שנשים לא מקבלות פחות הצעות קידום בעבודה. וזאת למרות שביצועיהן גבוהים יותר ממקביליהן הגברים. דוגמא לכך ניתן לראות בנתונים המצביעים על כך שרק 35% ממנהלות קריאייטיב בארה"ב הן נשים. והן מרוויחות 93% ממה שמרוויחים גברים בתפקיד דומה.
תומכי הגיוון והשוויון, המגייסים והמעצבים עצמם אומרים שהסיבות מאחורי חוסר האיזון הזה הן רבות. הם מצביעים על מבנים עסקיים פטריארכליים: הטיה נגד נשים ובעד סטטוס קוו. חופשות לידה ואימהות, ועוד שורה של נושאים שמונעים מנשים להגיע לפסגה.
קונגלומרט הענק KERING טוענים כי הם מקדימים בהרבה את החברות המובילות בצרפת במונחים של מנהיגות שוויונית בין המינים. וחלק מהחזון שלה לשנת 2025 הוא להגיע לאיזון מגדרי מוחלט ולסיים את פערי השער בין המינים בכל קבוצה. מבחינה נתונית, בקרינג נשים מהוות כ64% מסך העובדים בקבוצה. 58% מהמנהלים 42% מהוועד המנהל ואילו 50% מהדירקטוריון.
ל- LVMH יש גם כמה יעדים שאפתניים לקראת השנה החדשה. החברה שואפת לקבל 50% מהנשים בתפקידי מפתח בקבוצה ולהשוות בין המשכורות עד 2025.
דלפין ארנו (נפוטיזם מהו?) היא מנכ"לית דיור. שנטל גאמפרל היא סגנית נשיא קבוצתית למשאבי אנוש. ואילו סטלה מקרטני מעבר לבעלת מותג עצמאי הנושא את שמה, היא יועצת מיוחדת לקיימות בתאגיד הענק. LVMH גם לקחה חלק פעיל בהקמת העסקים העצמאיים של סטלה מקרטני ופיבי פילו.
בחברת ריצ'מונט הנתונים מצביעים כי 57% מכוח העבודה ו40% מהוועד המנהל הבכיר הן נשים. החברה עוד דוגלת ואומרת שהיא מקדמת הזדמנויות שוות לנשים וגברים בכל הרמות של הארגון.
עם זאת תפקידי מנהל קריאטיבי בכל שלושת הקבוצות המובילות נותרו בשליטת גברים.
נראה שנשים אולי מצליחות להגיע למשרות בכירות אבל בתפקידי ניהול קריאטיבי הסיפור אחר לגמרי. בעוד שמספר המשרות הכללי בחברות היוקרה משתפר, המשרות הגדולות מתמקדות בניהול, שיווק או תקשורת ולא בצד היצירתי.
לפני קצת יותר משנה הוחלפה שרה ברטון, המנהלת הקריאיטיבית הותיקה של אלכסנדר מקווין, במעצב שון מק'גיר. צעד שעורר זעם רב בעולם. קרינג החזיקו בזמנו ב6 מעצבים גברים לבנים בבתי האופנה הדומיננטיים תחתיהם.
ונסה בלאו המסיידת של High Fifteen שעובדת עם חברות שונות ומציעה ייעוץ אסטרטגי בנושאי גיוון ומנהיגות התבקשה להגיב על עזיבתה של ברטון ומינוי הגברים בקרינג. על כך השיבה: "מדוע אישה לבנה אחת הספיקה לנו מלכתחילה?!" וטענה כי צריך להסתכל על התמונה הרחבה יותר. "עכשיו זה זמן טוב להעמיק ולשאול את עצמנו את השאלות הנכונות כדי להציע פתרונות טובים יותר. אם היה לנו ייצוג רחב יותר מבחינת גזע, מגדר נטייה מינית ועוד מאפיינו זהות היינו קוצרים את הפירות."
לפי דיווחים מדו"ח The State of Fashion של BOF, התעשייה מחויבת להמשיך ולהרחיב את הכללת הנשים בהנהגה, במקביל להתאמות שנדרשות בעקבות שינויים רגולטוריים ואתיים.
האם ראינו את הצעדים הראשונים בדרך לשינוי כבר בחודשים האחרונים?
מינויה של שרה ברטון בג'יבנשי ואילו לואיז טרוטר, המעצבת החדשה שתתפוס את מקומו של מת'יו בלייזי בבוטגה ונטה, מצביעים על כך שכן. נראה כי מגמה זו צפויה להמשיך, ויותר נשים יתפסו עמדות בכירות, במיוחד בתחומי היצירה והאסטרטגיה.
עם זאת, לא ברור עד כמה מהיר יהיה השינוי וכאן נכנסת האחריות הצרכנית שלנו, לחץ צרכני לגיוון ואתיקה בתעשייה צפוי להאיץ את המגמה הזאת. כנשים יש לנו את היכולת לבחור היכן לקנות ולהשקיע את הכסף שלנו – זהו השיקוף הטוב ביותר לבתי האופנה איזו אופנה נשים רוצות ללבוש.
