קשה היה לקום היום בבוקר ולא להיות מוצפת בשלל הביקורות על התוכנית החדשה, איידול, של יוצר אופוריה סם לוינסון. כמי שהכריזה על אופוריה כאחת הסדרות הכי טובות שנוצרו בעשור האחרון, ציפיתי לה. מאוד. וכך יצא שבסופ"ש האחרון בעודי ממתינה להפצתה דווקא ראיתי את "אלף" של יס. ובעוד ל-2 התוכניות ביקורת על פגיעות מיניות בחברה, אחת תזעזע אתכם ותפגע קרוב ללב. והשנייה תקדש את הדבר אותו היא מתיימרת להכחיד. אבל, מי זו מי?
פרק הבכורה של הסדרה איידול יצא אתמול סוף סוף ב-HBO ונתן לקהל הרחב את האפשרות לשפוט אותו על דעת עצמם.
במשך חודשים מאז נודע על הסדרה נקשרו אליה מגוון רחב של שערוריות. אבל בואו נתחיל מההתחלה. את התוכנית יצר סם לוינסון , היוצר של תוכנית המופת אופוריה, יחד עם הבמאית איימי סמטיץ' ורזה פאחים. שותף נוסף להפקה היה לא אחר מאשר הזמר דה וויקנד, אייבל טספיי. התוכנית הייתה כבר מצולמת וכמעט ערוכה לחלוטין כאשר טספיי הביע חוסר שביעות רצון "מהפרספקטיבה הנשית" שהתוצר קיבל. אז בחרה סמטיץ' לעזוב והתוכנית בה הושקעו מעל 70 מיליון דולר נכתבה וצולמה כמעט מחדש.
על הסקנדל דיווח מגזין הרולינג סטונס בכתבה נוקבת ומאז לוינסון וטפסיי עושים הכל כדי להוכיח את המהות של היצירה החדשה שלהם. בתיאורים שמסרה HBO על הפרויקט המיוחד שלה היא הגדירה את התוכנית כ-"סיפור האהבה הכי סליזי (שזה מפוקפק או מלוכלך בעברית) בכל הוליווד". והיה ברור כי מדובר בפרויקט שסובב סביב מיניות וניצול.
ואז הגיע פסטיבל קאן, 2 הפרקים הראשונים של איידול שודרו במסגרתו וקיבלו 5 דקות של תשואות.
הבחירה להציג את התוכנית בפסטיבל הייתה ברורה לכול, המפיקים רואים אותה כיצירת מופת. על השטיח האדום עלה הקאסט בביטחון רב. בראיונות נשמעו כולם משבחים את העשייה ה"חתרנית". אבל אפילו מפגן "הכוח" הזה לא מנע מהתקשורת להביע את דעתה הנחרצת. "פורנו עינויים מעוות" תיארה את התוכנית רולינג סטונס. בעוד באאוטלטים אחרים גם הם השמיעו דאגה כלפי התוכן השערורייתי שהיא מציגה. אחרי מיהרו להבהיר ש-5 דק של תשואות בפסטיבל… לא נחשב לכבוד גדול כמו שמציגים אותו.
כך אנחנו מוצאים את עצמנו היום שני ה-5 לחודש ההפצה הרשמית של התוכנית ברחבי העולם.
עם כל המידע הזה, והעובדה שאני מאוד אוהבת את השחקנית הראשית לילי רוז דפ, עצרתי הכל והתיישבתי לצפות. הציפייה שלי הייתה להתבאס על כמה שלמרות שלוינסון דוחה, זה טוב. אבל זה היה רחוק מכך. בעוד הפריימים יפים והתאורה כמו באופוריה מיוחדת ומגוונת. אין פה שום דבר מהקסם שלה.
נהפוכו מצפייה בפרק הראשון (בלבד) מדובר בתוכנית שמזלזלת בנשים, באינטליגנציה שלהן ובמורכבות החיים. נחרדתי לגלות כי ההגדרה של הרולינג סטונס הייתה מדויקת. בעוד הקטעים הקשים ביותר לצפייה באפוריה היו מטלטלים אך מראה הכרחית לחברה. באיידול אותן "סצנות" שאמורות להיות מראה לתעשיית המוזיקה, הופכות למניפסט דכאני ומיזוגני. איך עומדת דמות ומסבירה כיצד הפרעות נפשיות זה סקסי? כיצד זה מוכר ועדיף ללייבל לא לטפל בהן? איך סצנה בה קבוצת אנשים דנה במשך דקות ארוכות בפורנו נקמה כאירוע שבשגרה. ואיך האירוע נפתר כאשר הדמות הראשית ממסמסת את שקרה לה ב"זה יכל להיות יותר גרוע". ואיך היוצרים (שניהם מוכשרים ומוערכים) מרגישים ששיח מיני בוטה ומזלזל יכול להיות חתרני ובעל מסר?
אסור להתבלבל – סקס זה לא דבר רע, אבל תוכניות שמוכרות לנו את תרבות האונס ושוביניזם כדבר נוצץ הן כן.
ומצד שני של המתרס עומדת אלף. התוכנית המתארת את פרשת הנשיא קצב בצורה חדה מדויקת ושקטה.
זו בפער התוכנית הטובה ביותר שנוצרה בארץ בשנים האחרונות. תוכנית שמציגה את המציאות כפי שהיא, מצליחה להפוך את הבטן ולחזק בצורה הטובה והנכונה ביותר את ידן.ם של אלו שחוו פגיעה מינית. תוכנית שבצורה כל כך נכונה נותנת מקום לכל גורם בפרשה החל מהמתלוננת ועד לאשתו של הנשיא. מציגה את כל הזוויות של האירוע בלי טריקים ובלי שטיקים. אך בעיקר מצליחה להעביר לכלל הצופים את המשמעות וההשלכות האדירות של פגיעה מינית על הנפש. של המתלוננת, של הסביבה וכן גם בצורה אירונית על הפוגע.
לא אמשיך לתאר אף אחת מהתוכניות שכן אני מאמינה שיש לתת לכל אחד את האפשרות לצפות, להרגיש ולהחליט על דעת עצמו. כן אומר כי מדובר בשני אירועים שיש לראות כדי להכיר – איך צריך להיות הנושא החשוב מטופל במדיום טלוויזיוני. וגם איך לא.
