אולימפיאדת טוקיו 2020 (לא 2021 אלא 2020) שייכת לנשים, לגאים.ות ולהם.יות. למי שלא מזהה את המשפט, הוא מתורגם (בחופשיות אין קץ) כך, The Girls, Gays and They's. המשפט הכי פוליטיקלי קורקט של 2021. בואו נדבר רגע על החלק של הנשים בעניין.
אבל רגע לפני כן רציתי לשאול, למה הגברים הישראליים כל כך מפחדים ממחזור? מה יש בנו, הנשים שאחת לחודש (בחודש טוב) מדממות, שגורם לדחייה גורסת בחברה הישראלית? למה הנוזל בפרסומות כחול צלול והנשים בו רצות מרתונים? ולמה הן מחייכות? ראיתן פעם מישהי מחייכת בזמן מחזור? (לא! אנחנו השטן בזמן מחזור) בצפייה בפרסומות חייבת להיות לנו רמה כלשהי של מודעות בנוגע לייצוגים על המסך ולמוצר שמנסים לשווק לנו אחרת, נהפוך לחברה צרכנית חסרת גבולות עם אפס ערכים אנושיים.
בחורה שמסוגלת לרוץ מרתון בזמן מחזור נראית לנו בפרסומות כאישה ש"ניצחה" את המתנה מאמא אדמה, כביכול, אבל למה אנחנו צריכות לנצח את המתנה? למה אנחנו צריכות להיות סופר-וומן? למה אי אפשר פשוט לקבל אותה כמו שהיא? לתת לה מקום של כבוד? (ולמה אין נשים בישיבות הללו של חברות הפרסום שאומרות את אותו הדבר? ואל תדברו איתי על הפרסומת של קוטקס עם לינוי אשרם מ-2019 שטוענת כי אנחנו צריכות להיות "רכות ועוצמתיות" (דה פאק?) האמת היא שבלי המתנה הזו אין לנו את היכולת לקיים את המצווה החשובה מכל, "פרו ורבו". (אני לא מהמאמינות אבל המצווה מתאימה פה כל כך שלא יכולתי לוותר עליה) ואיך כל זה מתקשר לאולימפיאדת טוקיו 2020?
מתעמלת שדיברה על הנושא השנוי במחלוקת הזה היא, לונה צ'מטאי קורלימה סלפטר. זו חשפה כי היא הייתה במחזור בזמן המרתון בו רצה באולימפיאדה ב-7 לאוגוסט.
כתוצאה מכאבי המחזור היא הייתה חייבת לעצור כ-4 ק"מ לפני הסיום. היא בחרה לשתף על כך בפוסט בפייסבוק והוסיפה כי החליטה לסיים את המרתון למרות הכאבים כי אחרת היא תחשוב שהיא "לוזרית". איזו חשיבה רעילה. איך אישה שמדורגת במקום השני בעולם במקצה שלה מסוגלת לחשוב דבר שכזה בכלל? בריאיון שנתנה לערוץ הספורט (לפני הפוסט בפייסבוק) בחרה להסתיר את הסיבה לעצירה שלה באמצע המסלול. אני יכולה להבין למה. אנחנו לא מדברות על מחזור. בכלל. אף פעם.
שאלתי את אחותי הקטנה פעם למה היא לא משתפת אותי כשהיא במחזור וכואב לה והיא ענתה, "זה לא משהו שצריך לדבר עליו." נדהמתי מהתשובה שלה. כאחותה הגדולה הרגשתי שכשלתי בתפקידי להיות לה לעזרה בכל קושי ובתחומים נשיים בפרט. תמיד האמנתי שהפתיחות שלי איתה תוביל לפתיחות הדדית אבל אני לא מופתעת מהתשובה שלה (ומכבדת את הבחירה שלה), הרי אנחנו גדלות בעולם בו מלמדים אותנו מגיל אפס להסתיר את ה"מתנה" הזו; להסתיר את הפדים מתחת לחולצה בדרך לשירותים, להסוות את הריח, לקחת כדורים כדי להימנע מכאבים ועוד. מלמדים אותנו איך עלינו להתאים את עצמנו לסביבה שלנו במקום ללמד את הסביבה שלנו עלינו (זו אנלוגיה קשוחה ממש אבל זה לגמרי מקביל למשפטים שמטיחים בנו מילדות כמו, "אל תלכי לבד בחושך", "אל תלבשי בגדים חשופים" וכאלה).
החברה רוצה שאני אתאים את עצמי אליה אבל יד ביד לא מקבלת את העובדה (החקוקה בסלע שלא ניתן לשנות) שאני מדממת כל חודש או שלפעמים גם אני מפליצה או שלפעמים אני רוצה לעשות את הצעד הראשון או שלפעמים לא בא לי להתחתן ולהביא ילדים או שלפעמים אני מגלה שאני לא הטרוסקסואלית. אז החברה מוכנה שאני אתאים עצמי אליה. אך לא מוכנה להתאים עצמה אלי אז, למה שאשתנה?
מצחיק אותי לחשוב על כל הפעמים הללו שהייתי צריכה (בואו נקרא לזה) "לסדר" את הפד בתחתון והרגשתי לא בנוח.
הייתי צריכה למצוא מקום שקט וריק לעשות זאת וגברים מגרבצים מולי כל היום. גירבצו מולי בישיבת עבודה, גירבצו בתור לסופר וגירבצו בארוחת שישי. ב-2014 יו ג'קמן (הלו הוא וולוורין) תפס לעצמו בביצים בתמונה שהעלה לפוסט באינסטגרם כחלק מה- Ice Bucket Challenge המפורסם. לא אכפת להם. על הזין שלהם. למה? כי זה מקובל בחברה, כי זה טבעי ומותר. שימו לב! לגרבץ זה טבעי ומותר (וחשוב מה תיתפס לו הביצה) אבל לסדר את הפד או אפילו להוציא את החוטיני זה טאבו. זה חטא, זה סוטה, זה מגעיל, זה לא מתאים. זו דוגמא קלאסית ל-Double Standard. לגברים מותר לנשים אסור.
אסור לנו להגיד שכואב או לא נעים או לא נוח ואנחנו צריכות להתבייש. המילה להתבייש הזויה לחלוטין בעיני, להתבייש ממה? מביולוגיה? מילא מחזור היה דבר מה שנשים מקבלות פעם אחת בחיים או אחת לשנה ואז הייתי מבינה את הצורך לשמור לעצמך, אבל אני מדממת וכואבת כל חודש, (ובינינו תכלס כל פחות מחודש) וקשה לי. קשה לי לקום מהמיטה, אני אוכלת בכוח בשביל שהכדורים יעבדו יותר מהר, אני סובלת מכאבי ראש בזמן מחזור, מבחילות, יש נשים שצריכות שירותים צמודים בזמן מחזור אחרת הן לא יצאו מהבית.
אז למה נשים ו (בעיקר) גברים כל כך נגעלים מזה? כי זה גושי ונוזלי גם יחד? כי זה דם?
ואיך זה מתקשר עם הסטטיסטיקה הבאה? רוב הגניקולוגים בארץ הם גברים (*נוסיף כי הייתה עלייה בעשור האחרון ברוך בשם), רוב המתנדבים במד"א הם גברים (38% נשים), רוב המנתחים בבתי החולים הם גברים וכולם כולל כולם נחשפים לדם ונוגעים בדם ועובדים עם דם. ואל תגידו לי מחזור זה לא דם ולהציל חיי אדם זה מקובל ומבורך אבל לספר לבוס שלך שעשית אפצ'י ואת צריכה להחליף תחתון עכשיו לא. זה פנטזיה, זה חרטא, זה שקר. אם היינו גדלים בעולם בו מחזור הוא דבר מקובל אולי הגבר שלך היה יורד לך יותר (אם את רוצה, כמובן) ושנדבר על רשימת הנבחרים שלנו בכנסת או שנעצור כאן? (ולא לבוא אלי עם "אבל יש עכשיו יותר נשים בכנסת יחסית לפעם" אני לא רוצה "יותר" "ביחס" אני רוצה שיוויון. יודעים מה? אני רוצה רוב נשי בכנסת.)
הבעיה כאן ברורה. אין שיוויון בין המינים זה האובייס אבל גם אין חשיפה. כלומר, אין מספיק שיח מקומי וחינוכי ואקטואלי על מחזור. אני לא יודעת מה אתם.ן למדתן.ם בשיעור חינוך מיני אבל אני לא למדתי שם על מחזור או על גלולות או על תופעות הלוואי המטורפות שיש לגלולות (ואני לא מדברת רק על תופעות הלוואי הקשורות לפוריות). על מה כן למדתי בשיעור חינוך מיני? איך נראה איבר מין גברי. בינינו, כבר ידעתי איך הוא נראה אז, החינוך הגיע קצת באיחור המיני לא. (הבנתם? חינוך מיני…)
הלאה, בשנת 2015 בחורה צעירה בשם קיראן גאנדי (לא ישראלית לא) רצה במרתון של לונדון בזמן המחזור והחליטה "להימנע מאי הנוחות של הטמפון" (בתרגום חופשי) ורצה בלעדיו. כלומר קיראן רצה בזמן מחזור תוך כדי שהיא מדממת מרגליה באור יום במדינה מרכזית באירופה (לונדון אהובתי). אם זו לא דוגמא ל-Bad Bitch אני לא יודעת מה כן.
והנה באה לונה באולימפיאדת טוקיו 2020, אחת משלנו, כביכול, ורצה בזמן כאבי מחזור. עכשיו בינינו, אני לא יודעת למה היא לא לקחה כדור או עישנה ג'וינט בשביל להקל על הכאב (אולי כן מי יודע, אולי אסור לה) אבל אני כן יודעת מה זה כאבי מחזור. מה זה לשכב על הספה עם בקבוק חם בלי לזוז בכלל ורק לשאוף ולנשוף את הכאבים החוצה. מה זה להרגיש "ציר" נוסף של כאבים מגיע ומתגבר עד למצב שאת כמו גופה פשוט מחכה שהזמן והכאבים יעברו, ולעבוד 8 שעות ביום בזמן מחזור ולהתיישב על הספה בסוף היום ולהרגיש את הכאבים שמזכירים שוקים חשמליים ברגליים ובגב. כאבי מחזור הם כאבים שיכולים לשתק נשים ולונה בחרה לא רק לא לשתוק אלא גם לרוץ בפאקינג מרתון בפאקינג אולימפיאדה. אם זה לא Bad Bitch אתם.ן יודעים.ות את ההמשך. ולנו יש כאן הזדמנות. אנחנו יכולים להיגעל ממנה ולשפוט אותה ולבקר אותה על השיתוף או שאנחנו יכולים להקשיב למילים של לונה, לראות את המעשים שלה ולבחון דרכה את המעשים שלנו.
כי נמאס לי. נמאס לי מהאישה בטלוויזיה שמשחקת טניס ומחייכת לעצמה תוך כדי שאני מעסה לעצמי את הרחם בתנועות מעגליות בכיוון השעון כי סטודנטית לרפואה לימדה אותי שזה עוזר לכאבים.
נמאס לי לראות את הפרצופים של הבוסים שלי כשאני מסבירה להם שאני לא מרגישה טוב כי זה הזמן הזה בחודש והם מבקשים ממני בנימוס לסתום. ומנשים שאומרות לי תקחי כדור כשאני אומרת להן שכואבת לי הבטן בזמן מחזור. איך זה פתרון לעזאזל? קיבלתי מחזור לפני יותר מ-13 שנה אם נעשה חישוב מהיר זה אומר שקיבלתי כבר לפחות 150 פעם. אם בכל פעם שאני מקבלת מחזור אני לוקחת כ-10 כדורים בסך הכל (חיחי) זה אומר שעד היום לקחתי 1,500 כדורים לכאבי מחזור שלי. הלו? נשמע לכם ריאלי? נשמע לכם אופטימי? נשמע לכם בריא וכאילו לגמרי לא ישפיע עלי כלל בעתיד? כי לי זה נשמע כאילו אני צריכה למצוא פתרון אחר ואיך אמצא פתרון אחר אם אף אחד לא מדבר על זה? אם אנשים מפחדים לדבר על זה? איך הרפואה תתקדם? איך ימציאו בדיקת ממוגרפיה (שהומצא על ידי גבר כמובן) אחרת שלא מוחצת את הציץ אם אף אחת לא אומרת, "בואנה אני ממש לא מכניסה את השד שלי לכלי פלסטיק הפסיכי הזה שימחץ לי את החלב הלא קיים החוצה."? אנחנו חייבות לדבר על זה.
החלק הכי מצחיק בעיני (מצחיק בקטע של צחוק של גאון מרושעת [עובדה מצחיקה – במקורות לא קיימת צורת נקבה למילה גאון, פשוט מכיוון שכל ראשי הישיבות היו גברים *הלם*]) בכל הסיטואציה הזו היא העובדה שגברים לא מבינים כמה כוח יהיה להם בידיים (אירוני הא) אם הם יטרחו ללמוד קצת על איך אנחנו עובדות.
ואני לא מדברת על עובדות מבחינה רגשית (דבר שהוא נשגב מבינתי כביסקסואלית) אני מדברת ביולוגית, אנטומית עובדות. אם גברים ילמדו מה נשים צריכות בזמן מחזור אולי נזכה לראות את היום בו יקבע בחוק "יום מחזור" שיהיה חלק מזכויות העובדת שלך כאישה (כי אם לגבר לא אכפת לאף אחד אחר לא יהיה אכפת [כי פטריארכיה וזה אתן יודעות כבר]), אולי נזכה לראות בטלוויזיה ייצוג אותנטי של אישה שסובלת מכאבי מחזור ושל גבר שמצליח להתמודד עם זה כראוי. ראיתם פעם סדרת טלוויזיה ישראלית (לא דוקו) בה הילדה\אישה\נערה מדברת על כאבי המחזור שלה? (אם כן תשלחו לי באינסטוש ואני אמצא מה לא תקין שם) יש לכך חשיבות אין קיץ כי ככול שנדבר על זה יותר כך זה יהפוך לנורמה, כך זה יתקבל בצורה טובה יותר בחברה, כך נוכל בעצמנו לא לחוש בושה עם הדבר הכי טבעי שקורה לגופנו וכך נוכל להפוך לחברה שיוויונית וטובה יותר.
