אם כבר התחלתם במסע לצמצום פסולת בחייכם. או אם אתם עדיין מחפשים את הסיבות הנכונות לכך, הכתבה הזו היא בשבילכם. הרשת מוצפת מידע, טיפים ושיטות לאיך. איך להשתמש בפחות פלסטיק, מה לעשות כשאוכלים בחוץ, איך לתמוך באופנה איטית, ואפילו, איך להכין משחת שיניים תוצרת בית. אבל אחת השאלות שקשה למצוא עליהן את התשובה, והיא כנראה גם זו שתכניס אתכם לשיחה מתמשכת עם אדם שלא מבין מה רע בקצת חד״פ, היא למה.
איור בתמונה הראשית – ורד גולדמן
לא פעם שאלו אותי ׳למה את עושה את זה?, או ׳למה זה חשוב לך כל כך?׳. וכן קרה שסיפרתי על קהילה שנקראת אפס-פסולת שמתפרסת במדינות שונות ברחבי העולם, ושמעתי בתגובה: ׳אה, זו כאילו… כת?׳
אז אחרי שלמדתי לתרגל נשימות עמוקות. חשוב לי לציין שלא מדובר באג׳נדה, ואני לא אוהבת שמגדירים את המסע לצמצום פסולת כאיזו תפיסה אידאולוגית. מדובר כאן בחיים שלנו, על הכדור שלנו (נו, אתם יודעים, זה שאנחנו חיים עליו לפני שכולנו נעבור למאדים), והמצב שלנו גרוע. אם גם אתם משקיעים מאמצים בדרך לאורח חיים אקולוגי ומקיים יותר אבל לפעמים שוכחים למה אתם בכלל עושים את זה, ואם אתם נתקלים באנשים שמזלזלים בכם, או מבטלים את מה שאתם מציעים – קודם כל, אל תקחו את זה אישית, לפעמים אנשים שנתקלים במידע חדש לא יודעים איך לעכל אותו. דבר שני, תצטרפו אליי – אלה חמש התשובות לשאלת השאלות: למה לנו בכלל לרצות להציל את כדור הארץ?
1.יתכן ולא יהיה לנו מקום להזדקן בו
במילים אחרות וגסות יותר: יתכן שב-50 השנים הקרובות, כולנו נהיה חסרי בית. בעוד 50 שנה, אני אהיה בת 74. אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני מתכננת לחיות עד אז. כשמדברים על משבר האקלים, לרוב מפצירים בנו ׳להשאיר מקום טוב לילדים שלנו׳. למרות שזה חשוב, האימרה הזו ריקה מבחינתי, כי אני כל כך צעירה, ואני לא מתכננת לייצר צאצאים בשנים הקרובות. זה פשוט לא מדבר אליי. מה כן מדבר אליי? הנתונים שהוצגו בסרט החדש של דיוויד אטנבורו life on our planet (מומלץ וזמין לצפייה בנטפליקס): ההערכה היא שבין השנים 2050 ל-2080 ההתחממות הגלובלית תגבר משמעותית, האוקיינוס יתחמם, והדבר יביא לריסוק אוכלוסיית הדגים, מה שישפיע עלינו מבחינה ביולוגית ומבחינה תזונתית.
במקביל לזה, האדמה תסבול משימוש יתר, חרקים מאביקים יכחדו, והדבר יביא למשבר חמור בתעשיית המזון. קרקעות קפואות יפשירו ויפלטו גזי חממה רעילים. מזג האוויר יהפוך ליותר ויותר בלתי צפוי, והחום יביא ליובש שיביא לשריפות. הדבר יגרום לנדידה מאסיבית של בני אדם למקומות קרים יותר ברחבי העולם, אך ההשערה היא שכמעט ולא ישארו כאלו. דמיינו את עצמכם רעבים וחסרי בית בגיל 80. עכשיו תמשיכו לסעיף השני.
2.אנחנו משלמים על זה
אזהרה: לא מדובר במטאפורה. תחשבו שבעוד עשר שנים תגלו בפירוט הבנקאי שלכם ששילמתם במשך שנים, מאות אם לא אלפי שקלים על שירותים שבכלל לא ידעתם שהשתמשתם בהם. ובכן, זה לא רחוק מהמציאות.
הנה דוגמה פשוטה ששמעתי מאבישג קופלמן. ככל שיש יותר פחי זבל שכונתיים (כיוון שמשפחות מייצרות יותר ויותר כמויות פסולת), כך העיריות מקצות יותר משאיות פינוי.
מי לדעתכם משלם בדיעבד על המשאיות הללו? בלי רמזים, קחו את התשובה: אני, אתם, אנחנו. מעבר לכך, מחצית ממחיר מוצר שאנו קונים מושפע מאיכות האריזה שלו. כלומר, אם האריזה יותר יוקרתית, משודרגת ופלסטיקית – אנו משלמים על כך את המחיר. אם בכל מקרה כל האריזות הללו מגיעות לפח הזבל, למה לא לרכוש את אותם המוצרים, ללא האריזה, במחיר מופחת?
3.הבריאות שלנו תלויה בזה
הקרן העולמית לשימור חיות הבר יחד עם אוניברסיטת ניוקאסל באוסטרליה גילו, שבני אדם אוכלים בממוצע חמישה גרם פלסטיק בשבוע. בדומה למשקל של כרטיס אשראי. הדבר המזעזע הזה קורה כי רוב כמויות הפלסטיק האדירות שהשלכנו במשך השנים לפח חוזרות אלינו כמו קארמה רעה. ועכשיו אנחנו אוכלים אותן. ואיך? הפלסטיק מתפרק לחלקיקים פיצפונים (שנקראים מיקרו-פלסטיק), שמתפרקים לננו-פלסטיק. החלקיקים הקטנטנים נעים באוויר, בים, וביבשה. סוגי המיקרו-פלסטיק שנמצאו מגיעים בעיקר משאריות אריזות חד״פ וניילון. נמצא שגם בגדי פוליאסטר ופליז משחררים כמויות גדולות של סיבי פלסטיק. החלק הנורא הוא שהם נאכלים ע״י בעלי חיים שונים, ומגיעים גם למערכת העיכול שלנו.
קחו דוגמה קטנה: הפלנקטון לא מבדיל בין מיקרו-פלסטיק לאצה ואוכל אותו. הדגים אוכלים את הפלנקטון. אנחנו אוכלים את הדגים. כך, במהירות שיא, החלקיקים הרעילים מגיעים לשרשרת המזון שלנו. וגורמים לבעיות בריאותיות חמורות כמו דלקות קיבה וכיבים.
4.הטבע
כולנו אוהבים לנסוע בשבת שמשית לים, לצפון, ליער, למעיין או לשדה האהוב עלינו. כל המקומות האלו נפגעים משמעותית (בייחוד בישראל) משימוש מופרז בפלסטיק חד פעמי, שקיות ניילון ושאריות מזון שפשוט… נשארות שם. ׳מקשטות׳ את הטבע במקום פרחים, נאכלות על ידי חיות מקומיות במקום שיאכלו עשבים. כשאני מתכוונת לנסוע לפיקניק בחוץ, אני לוקחת איתי סכום רב פעמי מהבית, אוכל בקופסאות, ושתיה בבקבוקים רב פעמיים. אני מתכננת את הנסיעה מראש, בונה אותה כך שלא תישאר אף פיסה של פסולת אחרי שכבר לא נהיה שם. והסיבה לכך היא פשוטה: לא פגשתי אדם אחד מימיי שלא אוהב את הטבע, מה נעשה כשלא יישאר ממנו כלום?
5.זה כיף
כן כן, אין לי פינאלה גרנדיוזי או מבריק במיוחד. בסופו של יום, כולנו אנוכיים ומלאי אינטרס. ואתם יודעים מה? אם נלמד להכין מטעמים מהתכונות האנושיות הללו, העולם יגדל להיות מקום טוב יותר. אני נהנית להתחשב בסביבה. נהנית להשתמש בכלים רב פעמיים, לשמר קופסאות, למצוא שימושים חדשים לחפצים שפעם הייתי זורקת מבלי להניד עפעף. אני אוהבת להכין לעצמי תכשירים קוסמטיים, ולפנק את המשפחה והחברות במשהו שאני הכנתי. לתמוך בעסקים וחקלאים מקומיים, לקנות יד שניה, להשליך פחות לפח. ואוהבת את העובדה שאני משמשת דוגמה לאנשים, מבוגרים וצעירים, חלקם בני המשפחה שלי ושל בן זוגי.
אני נהנית להיות מודעת, מתחשבת, לומדת. נהנת מהתהליך. ובעיקר, מהמחשבה שאם נצליח להשפיע כך על כל אדם שמקיף אותנו, נוכל לעצור את מה שעלול להתרחש בסעיף 1. אני אוהבת לחיות על כדור הארץ, ולכן אהנה לשמור עליו. ומה איתכם?
