הבוקר נפתח בחגיגת יום כדור הארץ וקיבל משמעות סימבולית במיוחד. ממש כמה שעות לפני שביידן הפך את ארה״ב למובילת המאבק במשבר האקלים באופן רשמי, פתחתי את היום בראיון שעסק כולו בנסיון לתת תשובה לשאלה אחת גדולה: למה מדינת ישראל לא מתייחסת כראוי וברצינות למשבר האקלים העולמי? אחרי מסכת בחירות מייגעת וארוכה במיוחד בישראל, עם הבטחות שונות בתחומים רבים – דווקא בישראל, אחת המדינות המזהמות בעולם, אף פוליטיקאי לא העלה את משבר האקלים על סדר היום למרות שעשרות מדינות אחרות כבר מניפות את הדגל הירוק. התיישבתי לשיחה (טוב, לא בדיוק, זה היה טלפוני) עם בן תיק (33), יזם ואקטיביסט אקלים וסביבה שהבטיח לנסות להסביר לי למה זה קורה ומה נוכל לעשות בעניין כציבור.
איור בתמונה הראשית – ורד גולדמן
הבוחר הירוק
הכל התחיל לפני שנתיים, כשבן טייל במזרח הרחוק וחווה חיבור מחודש עם אמא אדמה כשמצא את עצמו תושב מן המניין בכפר אקולוגי בשם The Tribe בגואה. ״התחלתי להכיר מקרוב את משבר האקלים, והחוויות במזרח היו עוצמתיות – שם הבנתי שזה הייעוד שלי ומאז שחזרתי אני עוסק רק בזה״, מספר בן. עד שמצא את ייעודו, בן שירת כחובל בחיל הים, פיקד על ספינה ואחרי שהשתחרר צלל לתואר שני, ניהל חברת ייעוץ ועסק בתחום שפקח את עיניו רק בדיעבד, במזרח הרחוק. ״הייתי חלק ממערכת פיננסית שיצרה את כל הבעיות שהיום אנחנו צריכים לפתור״, הוא מספר.
״הבנתי שאני צריך לעשות את המעבר למינימום.״
זה לא מספיק להסתכל לצדדים ולראות בודדים שנוהגים כמוך, צריך להפוך את המערכת. מאז 2015 בהסכם פריז, בו התחייבו 195 מדינות להסכם הנועד להאט את קצב ההתחממות הגלובלית, לא ראינו דבר חוץ ממילים יפות. ומה קורה בשטח? בישראל אין חוק אקלים, והמשרד הממשלתי לאיכות הסביבה לא זוכה בתקנים או תקציבים״. מאז שחזר, הוא עבר עם זוגתו להתגורר במושב בצפון, נעשה צמחוני, החל לחיות חיי קהילה, משתדל לחיות באורח חיים נטול פסולת, ובעיקר: לעורר פוליטיקאים להבנה שמשבר האקלים שייך גם לישראלים.
אמנם, החלום להתנתק ולחזור לחיק הטבע, לעבור למושב, לגדל את הירקות לבד ולדגול בתזונה טבעונית ובריאה ואפילו להיות אקטיביסט עלולה להישמע כפרבילגיה לרבים מאיתנו. ומה בכל זאת אפשר לעשות, ואיך למדינה יש מקום לשנות את זה? ״הבעיה הקריטית של ישראל היא מודעות״, אומר בן. ״יש לנו נרטיב מיושן וכוחני שמטשטש בעיות אחרות – הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולכן אין מספיק אנשים שהחזון הסביבתי מוביל אותם. החוסר בארץ לא קיים רק בפוליטיקה, הבעיה היא הרבה יותר עמוקה וחברתית. צדק נעשה בין אדם לחברו, וזה ממשיך לאדם וסביבתו. ערכי הקפיטליזם השתלטו על הכלכלה. על תרבות הצריכה. על הערכים החברתיים. אני מאמין שבסיס האדם הוא טוב אך דורש התעוררות. אנחנו צריכים לשאול את עצמינו כציבור – מה סדרי העדיפויות שלנו? מה חשוב לנו באמת? האו״ם מדבר כבר תקופה ארוכה על שלום עם הטבע, ורק ישראל טרם צמצמה את הפער״.
אני מודעת. ומה עכשיו?
״אחד הדברים המשמעותיים שיש לנו בחיים, זו זכות הבחירה. כדי להשפיע סביבתית ברמה הפוליטית, לא מספיק לחשוב על ימין או שמאל. השאלות שמניעות אותן לקלפי צריכות להשתנות. האם מי שאני רוצה להצביע עבורו מטפל בסביבה? כשלא קיבלתי תשובה ברורה על הצורך הזה, הבנתי כמה המצב בישראל בעייתי״, בן מספר. וכך, ככל הנראה בפעם הראשונה בישראל, השיח מאחורי הקלעים השתנה, בלי שבכלל רובנו מודעים לעניין. בן ומאות המתנדבים ב׳לבחור ירוק׳ עבדו קשה במערכת הבחירות האחרונה כדי להנגיש לפוליטיקאים המתמודדים מידע על משבר האקלים והעלו את דחיפות הבעיה בפניהם. נכון, זה מקומם שהאזרחים עושים את העבודה השחורה עבור נבחרי הציבור, אבל על בסיס זה נוצרה המילה אקטיביזם – אם כולנו נשקע בפאסיביות, לא ישתנה דבר. ״בפעם הראשונה, שמעתי דיבור על הדירוג הירוק. דיברתי עם אנשים שפתאום מודדים פוליטיקאים לפי התייחסותם והבטחותיהם לגבי הסביבה. הצלחנו לייצר שיח ציבורי וחברתי, והבנו שיש ציבור שלם שאכפת לו. הדבר הזה עלול להכריע את הכף״, מוסיף בן.
ועדיין – למה לא מדברים מספיק על משבר האקלים בצמרת הפוליטית?
״כשהמערכת מקדשת כסף, כוח ותחרותיות, צריך לשבור ולבנות אותה מחדש. יש טפסים רשמיים שאפשר למלא לגבי בעיות לאומיות בארץ, ואיכות הסביבה כלל לא מופיעה שם. אם תרצו לדון בעניין, תאלצו לגשת לסעיף ׳אחר׳. הסביבה שלנו נמצאת ב-׳אחר׳, והיא אמורה לככב בראש הרשימה, מה שמחזיר אותנו לבעיה המרכזית: חוסר המודעות הציבורית. יש כאן מעגל שמזכיר את שאלת הביצה והתרנגולת, וכאן מגיע החידוש של לבחור ירוק: התמקדנו בציבור, וכך יצרנו קרב על תשומת הלב של הפוליטיקאים – אנחנו מול הטייקונים. הדבר שמבדיל אותנו מארגוני הסביבה המדהימים שפועלים בארץ, זו העובדה שמעבר לאזרחים מתנדבים, רתמנו חברות וארגונים מדעיים ואקדמיים שמצהירים כי משבר האקלים לא שייך לאזרחים בודדים, הוא של כולנו. השאלה שעדיין מטרידה אותי היא האם הקצב שלנו מהיר מספיק כדי לעמוד בדד ליין״.
עזוב, העולם כבר יטפל בזה
״אני מוטרד מפוליטיקאים שמאמינים שהגודל של ישראל לא ישנה – זו מדינה קטנה, אז מה אם לא נתרום לפתרון משבר האקלים? העולם כבר יטפל בזה״, מציין בן. ״זו הנקודה הקריטית שאנחנו צריכים להבין: אם העולם ייכשל, גם ישראל תיכשל. מה שרחוק מהעין רחוק מהלב, כמו הנזקים הסביבתיים העצומים שאנחנו לא רואים מכאן וקורים בצד השני של העולם. הצפות מטורפות, שריפות ענק, חיות שמתות, אנשים שמאבדים את בתיהם ואף את חייהם. אם העולם ייכשל, ישראל תסבול. על פי בדיקות של חוקרי אקלים רבים, בעוד כעשור העולם יתמלא בפליטים באזור המזרח התיכון ואפריקה. התנועה תתקדם לכיוון אירופה, וגם ישראל תיאלץ לבנות חומות גבוהות ולהתמודד עם כניסת פליטים לארץ. כבר לא ידברו על משבר האקלים, אלא על משבר ביטחוני לאומי שעלול להתרחש. מליוני שקלים מושקעים בתקציבים מדיניים שונים, ואנחנו כאזרחים צריכים לשאול: מה האיום הכי גדול עלינו?״
לבן עדיין אין ילדים, אבל הוא כבר מדמיין את הבת שלו ואפילו העניק לה שם: טבע. ״כל מה שאני עושה עכשיו מבחינתי זה הוא עבור טבע. הטבע עצמו, והבת שלי. מה אוריש לה? מה יהיו תנאי המחייה שלה? כמה העולם יהיה מזהם? כמה הוא יהיה בריא?״
האישי הוא הפוליטי
אין דבר אישי יותר מהכסף שלנו, ובן יסביר לכם למה: ״מבחינה כלכלית, אם ננצל את המשאב הכי זול שיש לנו – השמש, ונייצר אנרגיה סולארית, כל משפחה תצליח לחסוך כסף בצורה משמעותית״. הערת צד שלי: מעבר לפן הכלכלי החשוב, נצליח לפגוע פחות בסביבה כי נשרוף פחות דלקים ופחם שישחררו גזים רעילים לאטמוספרה ונצליח לייצר פחות פלסטיק. נחזור לבן: ״תזונה מן הצומח צריכה ברמת ההגיון להיות זולה יותר – אבל ההפך הוא הנכון במצב הנוכחי, כי אין סיבסוד. באירופה כבר התחילו לקנוס חברות מזהמות, ואם חברות ישראליות יקנסו – הדבר יעלה את המחירים בישראל.
עומסי החום שעתידים לבוא עקב ההתחממות הגלובלית יהרסו ייבולים רבים, אנשים ימצאו את מותם בשיטפונות, התשתיות לא יעמדו במבולים הכבדים שעתידים לבוא בגלל שינויי מזג אוויר לא צפויים (גם הם תוצאה ישירה של משבר האקלים), מה שיביא לעוד מיסים ועוד הרוגים. עד שנתעורר, ישראלים רבים יסבלו ברמה הכלכלית. ברמה הבריאותית: מחקרים שונים מוכיחים כי קיים יחס ישיר בין אזורי מחייה טבעיים ולבריאות שלנו. ככל שהטמפרטורה על כדור הארץ עולה, ככל שיש יותר חיות משק בתת-תנאים, יותר הזרקות הורמונליות ואנטיביוטיקה שנותנים להן, אנחנו מנערים את מאזן הטבע והדבר חוזר אלינו כמכת בומנרג עם שפעות כמו אבולה, וירוסים כמו קורונה ומגפות. מעבר לתזונה, נוכל להסתכל גם על התחבורה: זיהום האוויר העירוני בישראל מחריף בכל שנה, ורואים בנתונים שבכל שנה יותר ויותר אנשים מתגלים כחולי סרטן.
ואם נחזור לפוליטיקה – יש עם מי לדבר?
שאלתי את בן, והתשובה לא הייתה חד משמעית.״כן ולא״, הוא אומר ומסביר: ״הבעיה היא שאני, באופן אישי, לא מאמין שהמערכת הנוכחית יכולה ורוצה לחולל שינוי. עד שלא תהיה לנו מנהיגות אמיתית, לא תהיה מנהיגות ירוקה שתטפל במודעות והאמפתיה. צריך לבוא מנהיג אמיתי שיעשה סדר, אחרת ישראל – הסטרטאפ-ניישן, תמשיך להיגרר מאחור״.
ואם כך… למה אתה עדיין אופטימי?
״יש לנו חזון לבנות מודל מקיים בארץ. מרכז שיידע להיות קרבון נגטיב (מצב בו שואבים פחמן חזרה מהאטמוספרה ומפחיתים משמעותית את הפליטה שלו), יגייס פעילים מתחומים שונים שיקבלו במה להנגשת המסר והעלאת המודעות ויבנו ויובילו פיתוחים טכנולוגיים חסרים בהיבט הכלכלי, הבריאותי והסביבתי, ומשם – המדינה תאמץ את הפיתרונות שלנו. בסוף, הצעירים הם העתיד והמחולל לשינוי. זה באמת הדור שיהיה מושפע מהדבר הזה, והוא מתחיל להתפכח. הוא מבין שהמערכת הקודמת לא משרתת אותו ושצריך, אפשרי וכדאי לחיות אחרת. אני חושב שזה הכוח המניע ואני מזמין את כולם להתחיל ללמוד את הנושא ולהבין אותו. כל מי שרוצה לקחת חלק בשינוי – שפשוט יצטרף לאירגון, עמותה או חברה שמתאימה לו ויהיה מעורב. כל אחד משמעותי וכל אחד משפיע, עבורינו ועבור הדורות הבאים״.
הדבר הבסיסי שהבנתי והסקתי מתוך שיחתי הארוכה עם בן, היא שהפוליטיקאים לא עוסקים במשבר האקלים כי קול הזעקה שלנו לא נשמע כלל. מדובר, בינתיים, בלחישות. נכון, המערכת עתיקה ומיושנת, אבל כשהמדינה תבין מה הציבור צריך – היא גם תתן לו את זה. אסור לנו להסתכל אל הצמרת ולחפש את החסר, אלא לעמוד על הקרקע ולעשות הכל כדי למלא אותו.
