שיין בדרך לוול סטריט. החברה הסינית קרובה להנפקה שצפויה להיות אחת הגדולות בארה"ב בעשור האחרון, והשווי שלה מוערך ב-100 ביליון דולר, יותר מזארה ו-H&M ביחד. כן, זו אותה החברה שפעם בחצי שנה יש סקנדל חדש סביב ההשלכות החברתיות והסביבתיות של כל שרשרת הייצור והייצוא שלה – בין אם זה עבדות ילדים או הררי פסולת מפלצתיים. למרות הסקנדלים, בסקר שנערך לאחרונה דורגה שיין כאתר הקניות השני הפופולרי ביותר בארה"ב בקרב בני נוער, אחרי אמזון. לדור ה-Z הדביקו כפרזנטורית את גרטה תורנברג, אבל כנראה, שאנחנו יותר קיילי ג'נר.
לדאוג לכדור שלנו זה כל כך 2019. החיפושים בגוגל בארה"ב סביב ההתחממות הגלובלית ב-5 השנים האחרונות, במגמת ירידה.
סקרים בארה"ב מראים שצעירים מודעים להשלכות החברתיות של תעשיית האופנה המהירה, אבל זה לא מונע מהם להפסיק לקנות אותה. מדובר כאן על עלייה צומחת של שוק אופנה מהירה בארצות הברית. תוך מודעות פרדוקסלית להשלכות ההרסניות שלה, לצד ירידה משמעותית בעניין סביב התחממות גלובלית. אבל האם אנחנו פשוט ויתרנו? נראה כאילו אמרנו… אני יודעת שלקנות 20 חצאיות ב-10 שקל אולי ישרת תעשייה הרסנית שתציף את הולנד או משהו. אבל כרגע יותר חשוב לי להתלבש יפה, לעזאזל ההולנדים.
כן, יש מספיק אופציות ללהתלבש יפה גם בלי להציף את הריין, אבל הן לא בתקציב שלנו. נראה שאחד החסמים המרכזיים לצריכת אופנה מקיימת הוא המחיר שלה. באותו הסכום שאפשר לקנות חולצה אחת ממותג מקיים. אפשר לקנות 5 חולצות דומות משיין. אבל למה שתצטרכי 5 חולצות בכל רכישה, ולא תסתפקי באחת? כדי שיהיו לך יותר אופציות.
אף דור אחר לא חווה את הרמה הזו של נוחות צרכנית והשפעה של מדיה חברתית במהלך הילדות וההתבגרות שלו.
דור ה-Z חשוף כל יום למה שאופנתי בניו יורק, בפריז ובסיאול. ההשראות והטרנדים הם אינסופיים ובקצב מסחרר – בכל יום אנחנו מוצפים בתתי אסתטיקה חדשות. כל מי שאוהב אופנה יודע כמה כיף זה לדלג בין סגנונות, אבל המצע של אינסוף אפשרויות בכלום כסף יכול להיות הרסני. ואנחנו יודעים את זה. אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו אחרת. המצב הכלכלי הגרוע והידיעה שבעונה הבאה הבגד שנקנה פשוט כבר לא יהיה רלוונטי גורמים לנו להיכנע. זה קל מדי. ומה לעשות, שהמצב הכלכלי הגרוע לא נגרם על ידינו. הרי הדורות שלפנינו הם אלו שמושכים בחוטים – הם גרמו למשבר הכלכלי, הם גרמו להתחממות הגלובלית. אנחנו במגרש רק כמה שנים בודדות, אז אותנו, אף אחד לא יכול להאשים.
אבל, כמובן, זו הכללה. בישראל יש מגמה עולה, בעיקר בגלל המלחמה, של צריכה מקומית.
צריכה ממותג מקומי שבוחר לייצר בארץ זה צעד אקולוגי משמעותי, כי כבר יורד מהמשוואה עבדות של ילדים סיניים וצריכה אינסופית של דלק עבור מטוסי או ספינות ההובלה. הנתונים מדברים, מנכ"ל אמריקן אקספרס חשף כי 61% מסך הרכישות אונליין השנה הן מחנויות ישראליות. זאת לעומת שנה שעברה בה ישראלים רכשו רק כ-53% מאתרים ישראלים. התקדמות! תודות לחו'תים, אולי.
ואם נהיה קצת יותר אופטימיים – אנחנו רק בשנות ה-20 שלנו, וגם הדורות שלפנינו כנראה צרכו יותר בשנים האלה. ייתכן וגם הדורות אחרינו. אולי כשנתבגר יותר ונצבור הון עצמי, אולי כשהסגנון האישי יתקבע, ניטה יותר לכיוון האופנה האקולוגית.
אבל אולי צריך לשווק אופנה אקולוגית בצורה יותר סקסית.
הרי אנחנו מקשיבים למשפיעניות, בגללן אנחנו קונים כמה שאנחנו קונים. אולי שינוי בשיח הוירטואלי יביא לשינוי תפיסתי. אולי הטכנולוגיה שהביאה אותנו לכאן היא זו שתוציא אותנו מכאן – הרי מה שתופס את טווח הקשב הקצר שלנו זה מה שטרנדי, קל ומשתלם. ואופנה אקולוגית יכולה להיות כל אלו. זה לא מדע טילים. האנושות כבר התמודדה עם פצצת אטום, היא בטוח תתמודד עם הצרכנים מדור ה-Z.
