בדיוק לפני עשור, בחורה חביבה בשם רבקה פרינס-רואיז חזרה מביקור במפעל לשחזור חומרים אי שם באוסטרליה. היא הבינה באותו היום שבניגוד לכל מה שהיא ידעה וחשבה, מיחזור אינו הפתרון לבעיית הפסולת האדירה על כדור הארץ. היא שאלה את עצמה – למה לי ליצור את כמויות הפסולת האלו מלכתחילה? ומשם השאלה התגלגלה לתשובה בצורת קמפיין: PLASTIC FREE JULY. או בתרגום ישיר: ״יולי ללא פלסטיק״.
איור בתמונה הראשית – ורד גולדמן
מדובר באתגר שבגדול אי אפשר להיכשל בו. מטרת הקמפיין שיצרה רבקה יחד עם שותפיה פעילי הסביבה, הייתה לעורר מודעות לצריכה מיותרת ומוגברת של פלסטיק חד פעמי. שכידוע – אינו מתכלה, ומתפרק עם השנים לחלקיקי פלסטיק קטנים שנקראים מיקרו-פלסטיק. חלקיקים שנשארים לזהם את האדמה במשך מאות שנים. כאילו, תחשבו על זה שמברשת השיניים הראשונה שנוצרה בהיסטוריה, עדיין תקועה איפשהו עמוק באדמה – שלמה לגמרי. נחזור לרבקה: השמועה על האתגר התפשטה ברחבי אוסטרליה. ועד 2017 הצטרפו אליה כבר 170 מדינות ברחבי העולם. וגם השנה, במהלך חודש יולי, כל מי שרוצה להצטרף לאתגר יכול לנצל את השבועות הקרובים בהתנסות קטנה: לצמצם את ייצור הפסולת באמצעות צריכה נבונה.
אממה, בחיים כמו בחיים – אתגר מביא איתו עוד אתגרים. הבנתי שאתגר ״יולי ללא פלסטיק״ הוא כמו תכנית אימונים לא מסודרת. יתכן ורובינו נצליח לעמוד באתגר ולצמצם את כמות הפלסטיק החד-פעמי במשך חודש אחד בודד. אבל מה יקרה כשיולי יגמר והאתגר יחלוף? אני מקבלת לא מעט שאלות מאנשים שמנסים לצמצם את כמות הפסולת האישית שהם מייצרים ולהעלות מודעות סביבם למשבר האקלים. אבל גם הם נתקלים באתגרים יומיומיים במרחב האישי. אז אחרי שתצללו לאתגר יולי ללא פלסטיק, ואחרי שהוא יחלוף- תחזרו לכאן לקרוא טיפים שיעזרו לכן להתמודד עם האתגרים שיבואו יחד עם הניסיון לשנות את אורח החיים שלכן לירוק יותר.
"המשפחה / השותפים שלי לא זורמים איתי"
המקום שבו השינוי מתחיל, ואני מתכוונת לשינוי מכל סוג – הוא בבית. הבית הוא המרחב האישי והבטוח שלנו, וההתנהלות שלנו בו אמורה להרגיש חופשית. אמנם, כשמגיע שינוי דרסטי – העניין עלול לערער את ה״סטטוס קוו״ הביתי. זה קרה גם לי כשהפכתי לצמחונית והצהרתי שאני מפסיקה לרכוש בגדים בחברות מסוימות, או מזון מסויים, או כלים מסוימים. התחלתי לאסוף חומרי אריזה, וקופסאות, ומדבקות, וכל דבר שיכולתי לעשות בו שימוש חוזר. כמעט ולא זרקתי חומרים לפח, ונמנעתי ממוצרים חד פעמיים. השינוי הזה עבור השותפים שחייתי איתם באותה התקופה – הלא הם ההורים שלי, פשוט… הם לא ידעו איך לאכול את זה. הם היו בטוחים שהצטרפתי לכת. כשהשתכנעו שלא כך הדבר, נוצר המרחב לשיחה. הבנתי שיש שני דברים שצריך לעשות כדי לאפשר לבני הבית לזרום עם השינוי, ולא למנוע מאיתנו לעשות אותו:
1. לא להטיף – אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות, ומה לא לעשות. מה מותר ומה אסור. תזכרו את העובדה שעד שהפכתם לבעלי מודעות – גם אתם חייתם את חייכם בצורה מסוימת. נסו לעורר שיח מתחשב, מלמד וקשוב. כזה שיעורר את הצד השני לשאול, ולא להירתע. כזה שיאפשר מרחב שיח בטוח, ולא מרחב שיח ביקורתי ומטיף.
2. לט איט בי – כן, פשוט כך. לזכור שכל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול, ולכל אחד רף מקסימלי שונה. יתכן והצעדים שהשותפים שלכם לדירה יעשו למען הסביבה יהיו שונים לחלוטין מהצעדים שאתם נוקטים. וזה בסדר! תזכרו, המטרה היא לא לחנך, אלא לעורר מודעות לשינוי.
"איפה בכלל קונים בצורה אקולוגית?"
עם השנים המודעות למשבר האקלים גוברת בעולם וישראל מאמצת את משב הרוח הבינלאומי הזה. כפי שאפשר למצוא מבחר רחב של מקומות שמגישים אוכל טבעוני או נטול גלוטן, העניין לא יוצא דופן גם כשמדובר בקניות אקולוגיות. ניתן למצוא מגוון של חנויות שמציעות קניות בתפזורת, ואפשר להגיע אליהן עם שקיות בד או קופסאות שהבאתן מהבית. חפשו את הקרובה לביתכן. הדבר היחיד שאתן צריכות לעשות הוא לשקול את הכלים מבעוד מועד או לעשות זאת בקופה (לפני שתתחילו למלא אותן באוכל). זו אפשרות מצויינת לבצע שימוש חוזר בקופסאות פלסטיק בגדלים שונים שאחרת – היו מגיעות לפח, ולא ממוחזרות כלל. טיפ נוסף שכדאי לזכור הוא להגיע עם שקיות בד, בגדלים שונים, ולהימנע מלבצע קניות בשקיות פלסטיק. ואם כבר השתמשתן בשקיות פלסטיק – תשתמשו בהן שוב! בין אם לקניות הבאות, לאיסוף הקקי של הכלב או כל דבר אחר…
"אקולוגיה זה למושבניקים, לא לעירוניים"
יתכן ומדובר באתגר, יתכן ומדובר במיתוס. כך או כך, הדבר כן אפשרי במרחב האורבני. ברור שככל שנתקרב יותר לטבע האפשרות לחיות חיים ירוקים יותר תהיה נגישה יותר, אך היא אפשרית גם לעירוניות שבינינו.
1. חפשו קומפוסט קרוב לבית – עיריות רבות מובילות היום את השינוי והאפשרות להכניס קומפוסט לכל בניין ובית, גם בערים פרפריאליות. זה דורש מכן להרים טלפון ולחכות למענה מהעירייה, אבל מדובר בהשקעת זמן קטנה למען שינוי גדול. אין לכן קומפוסט באיזור המגורים? תבדקו אפשרות מול העירייה לסבסד עבורכן פח קומפוסט ביתי, או לרכוש אחד בעצמכן.
2. עשו קניות חכמות – יוצאות לסופר או לירקן? קחו איתכן שקיות בד בגדלים שונים. אפשר לרכוש כאלו בחנויות טבע ואקולוגיה שונות או להכין אותן בעצמכן. מזמינות משלוח? סמנו בשורת ההערות שאתן לא מעוניינות בעטיפות ושקיות פלסטיק. בדקו אופציה להחזיר קופסאות וקרטונים לשימוש חוזר. השתדלו לקנות רק כמויות אוכל נחוצות, ולא כמויות רצויות. 60% מהפסולת הביתית שלנו מורכבת ממזון. משפחה ממוצעת בישראל זורקת לפח מדי שנה מזון בשווי של אלפי שקלים. לא חבל?
"אני מרגיש.ה שאני לא יודע.ת מספיק"
אחד היתרונות האדירים בלחיות במאה ה-21 הוא הנגישות. ללא נגישות המידע שיש לנו היום, לא היינו מגלים את סודותיה האפלים של תעשיית האופנה המזהמת או את השליטה שיש לתעשיית המזון והחלב על ממשלות ברחבי העולם. ונזקים רבים נוספים שגורמות תעשיות גדולות ומזהמות לסביבה ולכדור הארץ. כדי לחלוק מידע ולצבור עוד ידע, אני ממליצה על כמה דברים:
1.להצטרף או לעקוב אחר קהילות פייסבוק בנושא – כמו אפס פסולת ישראל / אקולוגיה מעשית ביום יום / אקולוגיה וסביבה.
2. לחנך את האלגוריתם – אם אתן גולשות באינסטגרם, התחילו לעקוב או לשמור פוסטים של פרופילים המשתפים מידע חיוני בנושא משבר האקלים ואקולוגיה. כך האלגוריתם יבין שזה מה שמעניין אתכן, ויתחיל להציע לכן עוד פרופילים העוסקים באותו נושא. מה שיעזור להפצת המידע והידע שלכן.
3. נטפליקס – אני חובבת מושבעת של סרטי דוקו, ונטפליקס פשוט מנצחים כשזה מגיע לסרטי סביבה ואקטיביזם חברתי. ממליצה להיכנס ולנבור במבחר שיש להם להציע – זה שווה את הצפייה.
"אני מרגישה שאני היחיד.ה שעושה משהו"
אין כמו להרגיש לבד בעולם! סתם, מדובר בתחושה נוראית. נתקלתי לא מעט בתגובות שהגיעו לכיווני בנוסח ׳כן, נורא חמוד כל מה שאת עושה, אבל את לא תצליחי להוביל שינוי אם ויתרת על קש בשייק שלך…׳
1. ידע הוא כוח – ברגע שנחשפת למידע מסוים, כזה שיכול לעורר בכן את הרצון והצורך להוביל שינוי. קיבלתן את שרביט הכוח, ואתן תחליטו מה לעשות איתו. אם החלטת לוותר על קש, כוס או מזלג חד פעמי – מדובר בשינוי, גם אם רק אתן רואות אותו.
2. ״אם אתם חושבים שאתם קטנים מדי בשביל לשנות משהו, נסו להירדם כשיש יתוש בחדר״- את המשפט הזה אמרה אניטה רודיק, מייסדת בודי-שופ. ומי שכונתה כמלכת הירוק בזמנו. אז אם היא אמרה את זה, מי אנחנו שנתווכח?
3. הצטרפו לקהילות – עוד יתרון בלחיות במאה ה-21. האינטרנט והרשתות החברתיות מכילים בתוכם המון רוע, אבל גם המון טוב ואור. אנשים רבים וטובים פתחו קהילות אינטרנטיות שונות בדיוק למען המטרה הזו: להפיץ את המסר ולא להרגיש לבד. בזכות האינסטגרם זכיתי להכיר נשים מדהימות, אקטיביסטיות סביבה שאני לא מפסיקה ללמוד מהן – ואני לא מפסיקה ללמד אותן. מעגל תרומת הידע הזה גורם לתחושה בטוחה יותר של מרחב שבו אפשר ליצור ולהוביל לשינוי, מבלי להרגיש שאין טעם במעשים שלנו. לכל צעד, ולו הקטן ביותר, יש משמעות.
