כבר כמה שנים שארגונים מובילים בעולם מנסים להביא את ליוויס לחתום על האקורד הבינלאומי. אלא שלאורך השנים החברה בחרה להתעלם מההסכמים המחייבים הללו. ולא תעדפה את הבריאות ובטיחות העובדים היצרנים במפעלייה כראוי. השבוע היא סוף סוף נכנעה ללחץ.
אחרי שנים של מאבק, 30 מחאות פיזיות, 70 אלף חתימות על עצומה ומעל 2,000 מיילים שנשלחו למשקיעים – ליוויס נכנעה ללחץ.
כל המצוין מעלה הוא רק החלק שלקחה עמותת REMAKE במלחמה נגד חברת הג'ינסים הבינלאומית. יחד איתה פעלו בשנים האחרונות עוד 3 עמותות הפועלות לשיפור זכויותיהם של עובדי תעשיית הטקסטיל. כולם ניסו להניע את החברה לקחת אחריות על העובדים המייצרים במפעליה ולפעול למען תעשיית האופנה מקיימת יותר. לאדם ולסביבה.
אך מדוע הייתה חברת ליוויס אחת המטרות הגדולות ביותר של הארגוניים הללו? מהסיבה הפשוטה שבשנים האחרונות מתו מספר אנשים שייצרו את מוצריה בפקיסטן בלבד. ב-2022 מתו באחד המפעלים המספקים לחברה כ-4 עובדים. על פי התחקיר של REMAKE העובדים שאפו גז רעיל אשר הביא למותם. ממצאי התחקיר העלו חשש שהחברה הייתה מודעת לליקויים אצל הספק וכן גם למקרה לכאורה. רק ביום שני שעבר דיווחה העמותה כי בפיצוץ באחד מהמפעלים המייצרים לענקית הג'ינסים מת פועל ו-4 אחרים נפצעו.
ונראה שזה היה הקש ששבר את גב הגמל, לפני יומיים ובאופן רשמי חתמה החברה על האקורד הפקיסטני
"האקורד" הוא הסכם דואג לתנאי עבודה בטוחים עבור עובדות ועובדי המפעלים במדינות המזרח. הוא נוסד בבנגלדש כחודש לאחר מקרה רנה פלאזה. ונקרא the Accord on Fire and Building Safety in Bangladesh. אותו הסכם נחתם על ידי המותגים, המפעלים וארגוני העובדים בבנגלדש. והבטיח שאסונות מהסוג הזה לא יקרו שוב. האקורד הוביל לשינוי גדול בתעשייה ובתפיסה של מה היא אחריות תאגידית במפעלים יצרניים. בשנה שעברה הגיע לפקיסטן ומאז חתמו עליו כ-128 מותגים בינלאומיים. מותגים שמתחייבים לקחת אחריות ולדרוש מהמפעלים לספק לעובדים היצרנים בין היתר סביבה בטוחה ותשלום הולם.
אבל זה לא הסוף, בעוד מדובר בצעד חשוב מצד LEVIS מדובר רק באקורד הפקיסטני. על פי REMAKE לחברה כמות זהה של מפעלים יצרניים גם בבנגלדש. עצם העובדה שחתמה על האקורד במטרה להגן על העובדים בפקיסטן… לא אומר שהיא נותנת את אותן זכויות לעובדים בבנגלדש. ועולה השאלה – מדוע לחתום רק על הסכם מול מדינה אחת? ולא למשל על ההסכם הבינלאומי?
