אני שונאת תבניות. גם כאלו של עוגות, כי אני יפה אבל וואלה לא אופה. וגם אנושיות. נו, אתן יודעות – כאלו שאנחנו בעצמנו המצאנו כדי להרגיש שייכים ושייכות. תבניות מגדריות, פוליטיות, חברתיות. ובכל זאת, אני מבינה שאני המילניאלית מחפשת אותן בלי הפסקה. ואפילו משתייכת לאחת כזו בלב שלם וגאה: פמיניזם. לפני שלוש שנים כשנחשפתי לעומק וחומרת משבר האקלים, גיליתי שאני משתייכת לתבנית נוספת: קיימות. אני משתייכת לעוד אחת, צמחונות. ניסיתי גם לטבעונות אבל אני זולגת מדי פעם מחוץ לתבנית הברורה.
איור בתמונה הראשית – ורד גולדמן
היום אני מבינה שלא מדובר בתבניות ותגיות ריקות שמדביקים על צד החולצה, אלא בצורות מחשבה ודרך חיים. מאז אני בוחנת מילים והגדרות ככאלו: האם זו תבנית טרנדית, או שם קליט להשקפה אמיתית?
אמנם, לא מזמן נחשפתי לפוסט שניסה לשייך אותי לתבנית חדשה. זה קרה כשגללתי לתומי בפייסבוק ונתקלתי בפירסום של ׳פוליטקלי קוראת׳ (עמוד חדשות פמיניסטי ואלטרנטיבי, למי שלא מכירה – ממליצה לעקוב) על אקופמיניזם. הפוסט תימצת בקצרה את התופעה הזו שבבסיסה עומד הקשר בין המאבק הסביבתי למאבק הפמיניסטי, ובכנות – התעצבנתי. לא הבנתי מאיפה מגיע הצורך הקריטי הזה בלשייך גברים לפה ונשים לשם כשאנחנו נלחמות על שיוויון. עלתה בראשי המחשבה על הנזק שעלול להיעשות במידה ופמיניזם יהווה אסוציאציה טבעית למשבר האקלים. לא כי פמיניזם זה רע, אלא כי עלול להיווצר הרושם שהבעיה או הפיתרון הן באחריותן של נשים בלבד.
מזל שהמשכתי לקרוא, כי גיליתי מהר מאוד שטעיתי. פניתי לרותם קליגר, יוצרת תוכן ואקטיביסטית סביבה ומנהלת סושיאל בחברת שורש (כן, הסנדלים!). וביקשתי ממנה שתסביר לי אחת ולתמיד על הקשר בין נשים לקיימות, ואיך המשבר הסביבתי קשור ומשפיע על המאבק הפמיניסטי. שנתחיל?
הקורבן הראשון של משבר האקלים הוא אישה
״הרבה לפני ששמעתי על תנועת האקופמיניזם (כן, זו תנועה ולא מושג תלוש מהמציאות), הרגשתי אינטואיטיבית שיש קשר בין נשים וסביבה. ברור שיש קשר ישיר בין נשים ואופנה ושיש קשר בין נשים וצריכה. וככל שחקרתי יותר – לצערי גיליתי שאסונות אקלימיים הם ברובם גם אסונות מגדריים״. רותם מספרת וכדי להסביר לי טוב יותר, היא פונה למספרים.
לפי נתוני הבנק העולמי, באירוע הציקלון שפגע בבנגלדש בתחילת שנות ה-70 רק אחד מתוך 15 הרוגים היה גבר. האסון כולו גבה את חייהם של 300,000 איש – כלומר 14 מתות על כל מת. באירוע הציקלון ב-2007, הראו הנתונים שעל כל חמש הרוגות – היה גבר הרוג אחד. בינואר 1995 נהרסה העיר קובה ביפן כתוצאה מרעידת אדמה בעוצמה של 7.2 בסולם ריכטר. היו פי 1.5 נפגעות מנפגעים. בארה״ב, הוריקן קתרינה פרץ בניו אורלינס, מקום בו האוכלוסיה המגדרית התחלקה שווה בשווה – חצי גברים וחצי נשים. אמנם 80% מהנפגעות שנלכדו בסופה היו נשים, רובן אמהות לילדים, רובן אפרו-אמריקאיות.
אבל למה?
נשים הן פחות. פחות עשירות – 70% מהאנשים שמרוויחים פחות דולר מיום הם בעצם הן. נשים. הן מחזיקות במעט רכוש ושטחי אדמה בודדים בעולם, ויש להן פחות גישה להשכלה. ככל שהמצב הסוציאקונומי במשפחה נמוך יותר והגישה להשכלה קטנה יותר, כך אפשר לראות ריבוי בילדים. מה שמקשה על נשים לעבור לעיר אחרת במקרה של אסון. ולמה רק פחות? אפשר גם יותר! נשים מהוות אחוז גבוה יותר מגברים בחשיפה למקורות מים מזוהמים, מעט מקורות הגנה ורובן אף אינן נגישות למקורות מידע, נתונים ומחסה מפני אסונות טבע.
״תחשבי על זה״, רותם אומרת לי, ״תחשבי על מדינות שגרות בהן נשים שאסור להן לצאת מהבית או לפעול ללא אישור מהגבר שלהן. רובן עקרות בית, במצב סוציואקונומי נמוך, מגדלות את הילדים כמעט או לגמרי לבד. הן לא מאזינות לחדשות כי אסור להן או שאין להן גישה לאינטרנט ורדיו ולכן לא שומעות את האזהרות. הן לא יכולות לברוח לבד כי יש להן אחריות על הילדים. לא יכולות לנטוש אותם ולהציל את עצמן, ולכן מוצאות את מותן עקב אסון בבית״.
מי שהכי עני, הכי פחות משכיל, הכי פחות נגיש למידע – הוא זה שיסבול ויפגע ראשון ממשבר האקלים. ומי שעונה בבירור על הטייטל הזה בעיקר במדינות עולם שלישי וברוב העולם – זו אישה. כפי שכתבה דנה קאופמן בפוליטיקלי קוראת בדיוק רב: ״משבר האקלים הוא תוצאה של סדרים חברתיים, וסדרים אלו ברי שינוי. כאשר אנו בוחנות את הסדרים האלו, מתגלה דבר פשוט אך מפתיע. יש קשר ישיר בין ההגנה על הסביבה להגנה על נשים. שניהם תוצרים של אותה המערכת״.
אמאל׳ה
הייתה אישה חכמה אחת שהבינה את הקשר העמוק בין הנשים לטבע, וטבעה לראשונה את המונח אקופמיניזם ב-1974 – הסופרת הפמיניסטית הצרפתייה פרנסואז דובון. תוך שימוש במונח זה, היא תיארה את האלימות הגדולה המופנית כלפי נשים וכלפי הטבע כתוצאה משליטה גברית. וסיכמה כי התפיסה החברתית הפטריארכלית מאפשרת דיכוי ושליטה בנשים בדיוק כפי שהיא מאפשרת ניצול והרס סביבתי. ב-1978 היא ייסדה את התנועה לפמיניזם ואקולוגיה והגלים הגיעו גם לארה״ב ואוסטרליה, בתנודות גדולות יותר מאשר בצרפת.
״בואי נדבר על המושג אמא אדמה״, מציעה רותם. והאסימון נופל כל כך חזק עד ששמעתי אותו מתנפץ בתוך כוס הקפה הריקה שלי. ״יש את המשפט הזה שאומר: אם היו קוראים לכדור הארץ אבא אדמה, האם היינו שומרים עליו קצת יותר?״. אמא זו אמא. היא מניקה אותנו, היא נותנת לנו, מנקה אותנו. מגדלת אותנו ללא תלונות ואוהבת אותנו ללא תנאים. והיא לא עושה את זה כי היא רוצה, אלא כי היא חייבת. לא משנה כמה נקח מאמא, אמא תחזיר לנו. לא משנה כמה פירות נקטוף, העץ יתן לנו עוד.כי אמא זו אמא.
הציפייה המוגזמת מנשים להקדיש את חייהן לגידול ילדים ולבלוע מרצון כל גחמה, מקבילה באופן ישיר ליחס שלנו כאנושות לטבע.
בעוד שאקטיביסטים רבים סוברים כי בסיס משבר האקלים עומד בהנחה כי האדם חש עצמו נשגב מהטבע, וכי הטבע הוא אובייקט דומם נטול כל ערך מלבד המשאבים שיש לו להציע – רותם ואני הגענו למסקנה כי ההפך הוא הנכון. אני לא מכירה את התרבויות בכל העולם, אבל אני חושבת על התרבות הישראלית. יש כאן מישהו שלא אוהב את הטבע? הפקקים הכי גדולים במהלך החגים מובילים לשמורות הטבע בישראל, והמקום הראשון בו רוב המשוחררים והמשוחררות מצה״ל מוצאים.ות את עצמם.ן הוא הטבע – בצפון, בדרום, במזרח.
הבעיה היא לא חוסר מודעות, מסתבר, אלא חוסר כבוד. אנחנו לא מכבדים את אמא שלנו. ״אנחנו חושבים שאפשר לעשות לטבע הכל״ רותם אומרת. והיא תמשיך לתת לנו ללא תנאי. החפצת נשים, מישהו? ״אנחנו חושבים שאפשר לשאוב ממנו מים, לכרות עצים, לזהם הכל בפלסטיק, ולהמשיך ולקבל משאבים נקיים וטהורים לכל החיים, והכל יהיה בסדר״.
מה הפיתרון?
״המסקנה העיקרית מציגה כי שילוב נשים בדיונים על משבר האקלים הם הכרחיים״ מסבירה רותם. ״נשים מכירות הכי טוב נשים – ולכן יודעות טוב יותר מה מצבן. בעיקר נשים שמגיעות ממדינות שעתידות להיפגע בקרוב מאוד. בפועל, בממוצע בדיונים מכריעים בינלאומיים בנושא משבר האקלים יש ייצוג של 30% נשים בלבד. כשהמטרה היא להעלות את הרף לחצי לפחות. לא רק נשים פועלות למען אקטיביזם סביבתי, אבל לנשים יש חיבור עמוק עם הטבע ואנחנו יכולות להזדהות בצורה ברורה עם הניצול. בסופו של דבר, תנועת האקופמיניזם קוראת להרמוניה הן ביחס האדם לשכנתו, והן ביחסו לטבע והתאמת החיים המודרניים ולחיים הטבעיים והצרכים של העולם והאנושות״. מוזמנות לצפות בסרטון שרותם יצרה בנושא בערוץ היוטיוב שלה.ולהיכנס לחשבון האינסטגרם שלה. ללמוד עוד על אקופמיניזים.
