נראה שהאג'נדה הכלכלית של הנשיא טראמפ באמת משנה סדרי עולם. תעשיית האופנה הבינלאומית סופגת ממנה אינספור מהלומות ואפשר כבר להגיד שיש אבדות. כאשר תחום הזכויות האדם כבר נפגע ועשרות ארגוני סיוע ענקיים נסגרו.
בתחילת חודש ינואר הודיע ממשל טראמפ כי הוא עוצר את כל תוכניות "סיוע חוץ" שלו
במשך עשורים פעלו בתעשיית האופנה עשרות ארגוני סיוע שנולדו על מנת להגן על זכויות האדם בשרשראות האספקה. העבודה שלהם הייתה הכרחית להעלאת המודעות בנושא. שינוי תנאי העבודה והמחייה של העובדים ולא פעם גם הצלת חיי אדם בפועל. הרשת השברירית ממילא הייתה ממומנת על ידי ממשלות בינלאומיות שתרמו כספים על מנת לקחת חלק בשינוי החברתי והסביבתי הנדרש בעולם.
אלא שאז הגיעה המגפה, המלחמות, המשבר הכלכלי. וכמובן גם טראמפ. כל אלו הקשו על ארגוני הסיוע פעם אחר פעם לעשות את עבודתם. עם הזמן והתעצמות המשברים התרומות אליהן פחתו. והנושא כמעט וירד לגמרי מסדר היום, בארה"ב ובאירופה כאחד. אך המכה הגדולה ביותר הגיעה לאחר פרסום האג'נדה הכלכלית של טראמפ והזכיה שלו. הנשיא הבהיר בצורה חד משמעית שהוא יעשה הכל על מנת לחזק את ארה"ב. ולאחר כניסתו לתפקיד אף יישם צו נשיאותי שהקפיא סיוע חוץ. סיוע בסכום כולל של 60 מיליארד דולר.
רבים חשבו שמדובר בהקפאה זמנית, אך מהר מאוד מתברר כי הסיוע לא ינתן כלל. וגרוע מכך, מדינות אחרות בחרו לעצור את המימון שלהם גם כן
בשבוע שעבר ממשלת ארה"ב רמזה כי רוב עצום של כספים שנעצרו לא יוחזרו. וזאת למרות המאמצים המשפטיים המתמשכים של קבוצות שונות שניסו לערער על הקיצוצים. ארגונים לא ממשלתים רבים קיבלו הודעה רשמית על סיום הסיוע מהמדינה. ונלאצו לסגור באופן רשמי את שעריהן. בעקבות הפרסומים יצאו עוד מדינות ברחבי אירופה בצעדים דומים. אחת מהן היא הולנד, אשר מתכננת לצמצם את ההוצאות ב-2.4 מיליארד אירו (2.6 מיליארד דולר) עד 2027.
ההשלכות של הדבר כבר מורגשות בשטח. נזמה אקטר לדוגמא היא פעילת זכויות עובדים מבנגלדש שהייתה בעצמה ילדה שנוצלה בתחום. בפוסט חירום שהעלתה ברשתות החברתיות דיווחה כי הארגון שלה איבד כ-30 אחוזים מהממון. הארגון תומך כיום ביותר מ-600,000 עובדים בבנגלדש, אחת המדינות היצרניות המובילות באסיה. הפסקת המימון האמריקאי דווקא עכשיו פגעה במאמצים וההזדמנות הנדירה שנוצרה לייצר רפורמה בתחום בעקבות השינויים הפוליטיים שחלו בה. מרכז הסולידריות, שהוא ארגון אמריקאי לזכויות עובדים הפועל ברחבי העולם סגר את שעריו לגמרי.
מבחינה פוליטית, אפשר להבין את הרצון של ארה"ב או הולנד לתקצב נושאים פנימיים על פני אלו הבינלאומיים.
מי כמונו בישראל מבין את הצורך בתקציבים על מנת לשנות את פני האומה לטובה. אך סגירה כוללת של הארגונים הללו תמחק כ-20 שנה של עשייה בינלאומית חשובה. היא תפגע באופן אנוש במדינות העולם השלישי. ותגרום נזק חברתי אדיר בעיקר לנשים שעובדות במפעלים מעבר לים…
