הפסקתי להתבייש בעובדה שאינסטגרם גורם לתחושת משבר שהולכת וחוזרת לסירוגין בחיי, כאילו אני איזו מכורה (האמנם?). והחלטתי לדבר על זה באופן פתוח עם חברה קרובה שהפכה לאחרונה משכירה לעצמאית. היא עובדת בזה – כלומר, באינסטגרם. היא יוצרת תוכן ומלווה עסקים ירוקים בתהליכי שיווק ואסטרטגיה ברשתות החברתיות. בנוסף לזה, היא אקטיביסטית סביבה, סטודנטית לתואר שני, חוקרת, בת זוג, בת, בקרוב אפילו תזכה לטייטל הנשגב: סופרת. קוראים לה רותם קליגר ואם עדיין לא נחשפתן לתוכן שלה, לחצו כאן.
שאלתי אותה איך לעזאזל אפשר לקרוא לעצמנו יוצרות מקיימות, אם את רוב המאמצים שלנו אנחנו משקיעות באינסטגרם?
האם יש באמת מקום לקיימות בעידן הדיגיטלי? ובכנות, האם אין סתירה משמעותית בין שיח על קיימות ומינימליזם תוך כדי שאנחנו יוצרות ומקדמות תוכן במקום שהפך לרשת חברתית של מודעות פרסום, קודי קופון ומבצעים?
רותם ואני שתי אמניות בתחומים שונים. רותם כותבת מילים במאקו, ברשתות החברתיות ועבור עסקים ירוקים. ואני יוצרת דרך העיניים והידיים – איורים והדפסים, עיצובים, איורי ספרים ועוד. לפני שנפגשנו, רותם זיקקה בצורה מדוייקת את מה שמחבר בינינו: ׳הרצון "לעשות אמנות" שתהיה בת קיימא. בשני מובנים; ראשית, שהיצירה תקיים את עצמה. כלומר – תהיה רווחית ותאפשר המשכיות; ושנית, תתקשר לעולמות השמירה על הסביבה. תשאיר כמה שפחות טביעת רגל אקולוגית ואולי אפילו תעודד מישהו לאמץ הרגלים סביבתיים יותר.
כשמדברים על קיימות, חיבור לטבע ושמירה על כדור הארץ מדמיינים אנשי יער שבוחרים להתנתק מהפייסבוק ולהתחבר לאדמה. ואילו אנחנו מבקשות להתחבר אליה גם דרך הרשתות החברתיות. שתינו גרות באזורים אורבניים ורואות את הרשתות החברתיות ככלי מדהים ליצור דרכו ולהפיח חיים חדשים במושג "קיימות". דווקא באינסטגרם או ביוטיוב אליהם עולים בכל יום מאות אלפי תכנים המעודדים צריכה מיותרת. מצאנו דרך להביא משהו שונה.
שיחת זום קצרה והופ, כמה שבועות אחרי, המפגש יצירה מקיימת בעידן הדיגיטלי קם לתחייה (בדיגיטל, כי קורונה, נו). במפגש העלינו את כל השאלות שהציפו את שתינו בתקופה האחרונה. יצרנו שיח פתוח על חזון, יצירה וכסף, וגם שמענו מה ליוצרות ויוצרים אחרים יש לומר בנושא, ואיפה הפער והדילמה מוצאת כל אחד ואחת מאיתנו, יוצרי ויוצרות התוכן.
לתחושתי האישית, המאבק הפנימי של יוצרים בעידן הנוכחי, המהיר והדיגיטלי, נשען על הפער שבין זיוף לאמת.
כשאנחנו רואות מישהי שמפרסמת בצורה יומיומית את התוצרים שלה, מתגאה בהם, לעיתים גם משתפת בפרגונים חיצוניים של אחרים – אנחנו חושבות באופן אוטומטי שהיא מוצלחת. עשירה, מוקפת חברים וחברות, לא נכשלת לעולם, מצליחנית על שאין עליה עוררין. אנחנו רואות באופן כמעט בלתי מודע אנשים שמעולם לא פגשנו במציאות כדמויות שהשלכנו עליהן את שק הפחדים, החששות, או אפילו החלומות שלנו. אנחנו נצמדים לסיפורים שהמצאנו על אחרים. כשלרוב הסיפורים האלו מסתכמים בשקרים או פנטזיות. וכשמדברים על קיימות – הפער הזה צץ מחדש מול עצמינו: איך אני, יוצרת שמנסה לקדם תוכן שיניע אנשים לשינוי. מעזה למכור את האמנות כשאני מדברת על צריכה נבונה? או, איך אני יכולה לדבר ירוק בפלטפורמה שמקדמת באופן אובססיבי קניות ותרבות צריכה בזבזנית?
החלטתי לסכם לכן את הממצאים בשאלון שתוכלו לענות עליו עכשיו, אחר כך, אולי בעוד חודש.
מתי שזה ירגיש מדויק עבורכן. אין תשובה נכונה או לא נכונה, אין סיכום מספרי של תוצאות השאלון הזה שיביא למסקנה המושלמת. הוא נועד אך ורק כדי להציף את התשובות האישיות שלכן מול דילמות שמעסיקות אותנו כיוצרות באופן גורף וכמעט יומיומי ולגרום לכן לחפש את התשובה הנכונה לבד.
-
האם תוכלי לתמצת למשפט אחד את החזון העסקי שלך?
-
האם החזון שלך כולל ערכים הקשורים לאנשים וגם לסביבה?
-
מהי הדילמה העיקרית שלך בין קיימות – ליצירת תוכן בדיגיטל?
-
למה חשוב לך להתפרנס מהיצירה שלך?
-
האם את יודעת להגדיר את קהל היעד / קהל הלקוחות שלך?
-
האם את מוצאת את עצמך מתביישת לפרסם מוצרים או שירות שאת נותנת?
-
במה מתבטאת יצירת התוכן שלך? (לצורך העניין: אך ורק פרסום של מוצרים, שיח פתוח עם קהל העוקבות.ים, סיפור אישי וכו׳)
-
האם את מתביישת להרוויח כסף מהתוכן שאת יוצרת או מפרסמת?
-
האם את מאזנת בין יצירת התוכן באינסטגרם – ליצירה בחוץ?
-
את מרגישה שיש פער בין ״הדמות״ שאת מציגה בפלטפורמה הדיגיטלית – למציאות?
-
האם תוכלי לתמצת במשפט אחד מהי קיימות עבורך?
-
האם יש מקום לחבר בין קיימות לחזון שסיפרת עליו בהתחלה?
רותם ואני דיברנו וענינו על חלק מהשאלות האלו בעצמנו באותו מפגש זום לילי.
אני מאמינה שהדבר החשוב ביותר בהובלת עסק, בטח כזה שנשען על יצירה – בין היא אמנותית, מילולית או טכנית, הוא החזון. כל עוד החזון שלנו מוביל אותנו לשגשוג אישי ומקצועי ובמקביל שומר על הובלת ערכים שיביאו לשינוי. לתמיכה בצעדים חיוביים עבור הסביבה, להובלת המסר החשוב במאבק במשבר האקלים. האיזון בין יצירה או עבודה לקיימות יישמר בצורה אותנטית ובטוחה.
ועם זאת, אסתור את עצמי (איך אני אוהבת!) – חזון הוא נהדר והכל. אך הדבר החשוב באמת הוא שמירה על האיזון בין העבודה לחיים האישיים. קיימות אישית מתבטאת במוטיבציה, ברצון ליצור, בתחושת נוחות, בביטחון, בשלווה. כל עוד הם אינם קיימים בנו, אין לנו את היכולת להוביל קיימות בשום צורה (כי כפי שציינתי, כדי להיות מקיים – צריך להתקיים).
ואם תרצו להמשיך לדבר על הנושא ולהעלות עוד נושאים, דילמות ותהיות – אני מזמינה אתכן להצטרף לקבוצת הפייסבוק ׳חיים מקיימים׳. הקבוצה שהקימה רותם קליגר במטרה לאגד יחד א.נשים שמבקשים לראות ב"קיימות" קצת מעבר למחזור והפחתת שימוש בפלסטיק. היא מציעה תפיסה הוליסטית יותר של קיימות. השקפת עולם שמתמקדת יותר ביחסים ובישויות ובפחות במשאבים. שרואה בסביבה ובבעלי החיים ערך מעצם היותם, ולא תופסת אותם רק ככלים שתפקידם לשרת אותנו. ובאותה נשימה – מבקשת שלא נתפוס את עצמנו כאמצעים להגשמה עצמית או מקצועית. שנדע להרפות, להאט ולהתחשב בעצמנו – כדי שגם אנחנו – לא נתכלה.
